הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בצד הפסיקה הסבירה על הזכות לפתוח מרכולים בשבת, צריך לזכור שמי שעובד שם הם שכירים בשכר מינימום, הבעלים מבלים עם משפחתם ברוגע, וגם בעלי המכולת נרמסים אולי זה המחיר העיקרי שמשלמים עבור  הקלישאה – עיר ללא הפסקה.

בניו יורק למיטב זיכרוני בעיר ללא הפסקה זניחה, בשבת או יום ראשון העיר ריקה, הרחובות דוממים, שום הדתה, רוצים יום מנוחה זה ערך בפני עצמו. כולם מבינים זאת.

השכירים שעובדים בשבת גם הם לא ממש נהנים מיום מנוחה כמו אלה שמתעשרים על חשבונם. בעלי חנויות המכולת כאמור, אינם יכולים להתחרות בעידן הנוכחי במרכולים, הם מפסידים את פרנסתם. מה עליהם?

הפנטזיה של עיר ללא הפסקה  די מזויפת, הרי מישהו משלם מחירים על הקלישאה הזו. ללא הפסקה זה מושג די מפוקפק, בעיר מעורבת יש תמיד אופציה, אני נהנה ממנה, אבל גם נהנה מרחובות שקטים, בלי המולה, שבת. כרגע השיח מתלהם מידי כדי ליצר סובלנות בין הגישות השונות.

גם האמת לא ממש בא לתת לחרדים להשתלט על חיינו, הם היו ששים להניח את ידם  בחיי כל עיר וכל שכונה, הכפייה הזו קיימת היא אבל אינה צריכה להיות תירוץ לתת להם להחליט שהיהדות היא ערך דתי בלבד.

השבת אינה רק ערך דתי, יש לה משמעות סוציאלית, יום מנוחה אינו ערך דתי. הדתיים רואים בו גם ערך דתי. מרגע שנלחמים בפרשנות הדתית בעצם גם מאמצים אותה, וזה הרי יכול להיות אחרת. שכל אחד יראה בה את הצד הטוב, יום מנוחה זה לא כפיה, כן גם בשבת מותר לנוח.