הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ציפי שהשמידה עשרות מיליונים בהרפתקאות שלה, ושביל ארוך של חובות השאירה למשלם המיסים.

לא רק היא השופטים מסרבים לקיים את החוק ודורשים כסף תמורת ביצועו, אחד דורש ככה והאחת ככה ונשאלת השאלה, ממתי מי שנדרש לקיים חוק מציב תנאים לביצועו, האם זה כתוב בחוק עצמו?

למה התעריף שנדרש לגילוי שקיפות מהשופטים, הוא דרקוני ובעצם מונע בירור ישיר, מדוע עלות האכיפה היא על המבקש לגלות, מוזר אבל תמיד ידענו שזו לא מדינת חוק להלכה, יש פריווילגיות, אולי ראוי שחוק השקיפות יכלול גם התייחסות למשך הזמן שבו על עובד ציבור חלה החובה לשקף את התנהלותו כולל ובעיקר כולל שופטים, וגם יקבע תעריף ללא הבדל בין שופט לבן תמותה, תעריף דרקוני בעצם נבזי משום שהוא מניח בצורה מובלעת שלעניים אין זכות לדעת.

תשובת משרד המשפטים לאי ביצוע החוק הנוגע לשרה לשעבר ציפי ליבני:

"על מנת לחשוף את יומנה של הגב' ציפי לבני בתפקידה כשרת המשפטים יש לשחזר את יומנה ע"י אגף המחשוב במשרד המשפטים. כפי שנמסר לנו מדובר בעבודה של כ-5 ימים כלומר 42.5 שעות. ע"פ תקנות חופש המידע (אגרות) עלות שעת הפקת מידע הנה 30 שקלים החל מהשעה הרביעית. עם קבלת התחייבותכם לתשלום אגרת הפקה בסך 1,185 שקלים תחל עבודת חשיפת היומנים", כתבה בתגובה עו"ד מיכל טנא הממונה על חוק חופש המידע במשרד.

הצורך בשחזור היומנים ודאי היה ידוע לעו"ד טנא במשרד המשפטים כבר לפני 11 שבועות כאשר הוגשה הבקשה לראשונה, לכן תמוה מדוע נדרשו שבועות ארוכים (מעבר ל-60 ימים המותרים לה להתעכב על פי חוק) רק כדי להשיב לפנייתנו עם עובדה ידועה מראש. 77 ימים כדי לומר שיומניה של השרה שכיהנה רק לפני כשלוש שנים נעלמו ממערכת המחשוב.

בשאילתא שהגשנו למשרד נענינו בתגובה הבאה: "ראשית כל, אנו מבקשים להתנצל על העיכוב במענה לבקשה, שנבע, בין היתר, מהניסיונות לאתר את היומן של השרה לשעבר, ח"כ ציפי לבני. כפי שהתברר במהלך הבדיקה, קבלת יומנה של השרה לשעבר תצריך עבודה רבה של שחזור היומן על ידי אנשי המחשוב. לכן, האגרה שהתבקשה היא בהתאם להקצאת המשאבים שיידרשו להוצאת המידע המבוקש".

סוף ציטוט

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/900/519.html?hp=1&cat=404&loc=4

יצויין שחוסר השקיפות בעניין השופטים פועל באופן כזה שלמשל דיונים בבתי המשפט חסויים ואסור לבעל דין להקליט דיונים, זו תחשב לעבירה פלילית אם ינהג כך, ויש שופטים ושופטות שצועקיטם ומתנהגים בבריונות מילולית. לא הגיע הזמן שכל דיון ודיון יצולם, יתועד, ויוקלט למען שימוש של כל הצדדים, ממה חוששים השופטים, שיהיה חס ושלום דין צדק, והם יבדקו?

מדוע כל פעם שנדרשת מהשופטים או מגורמים "נאורים" כמו השרה ציפי שמבזבזת עשרות מיליונים שנים בהפקרות מכספי משלם המיסים, מנהלת יחסים אסורים למשל עם המו"ל העבריין המאפיונרי נוני מוזס, שמהלך אימים על מחוקקים שרים וכנראה מחזיק חצי מדינה במקום רגיש.

איפה האכיפה של החוק?

אגב בהקשר של ציטוט או הקלטה של דיונים בבית משפט העיתונות נוהגת לעקוף את האיסור באופן כזה שעיתונאי שנוכח בדיון שולח מסרים מתוכו, אז למה בכלל למנוע את הקלטת הדיונים, יש אמנם דיונים הנוגעים לביטחון המדינה, או נניח מקרי אונס, אבל למה דיון רגיל הוא חסוי, אפשר להתחיל בבתי דין לעבודה, לא ייתכן שבמאה ה- 21 יתנהג בית המשפט כבת יענה, במילא לעיתונות יש דרכים לעקוף את האיסור הזה למה בית המשפט מונע שקיפות של דיוניו?