הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ולא בגלל שהשרה מירי רגב מנעה תקציב, אלא בגלל שהתנועה הקיבוצית החליטה לא לממן יותר – איני יודע באיזה סכומים מדובר אבל יש רשימה ארוכה של מיליונרים ואפילו מיליארדרים יוצאי קיבוץ שמשום מה לא נרתמו – אחד שמצייץ בלי סוף קונה בתים ולא מאמין באמנות של הקיבוץ כי אולי אין דבר כזה. וספק אם יש סימן לסוף מובהק יותר. זה לא שהגלריה הייתה מהסוג שמקדם אמנות ללא הבדל ומתוך השקפה רחבה.

הגלריה הוקמה כדי להציג אמנים מהקיבוץ  בעיקר כאלה אשר ייצגו קולקטיביזם סוציאליסטי, בהמשך היא נפתחה ל"כל" האמנים באשר הם, רק שבעצם הם היו משלנו. כולם.

גלריה פרטית יכולה גם להציג בהתאם לקו מסוים,  אין ספק. אבל התנועה הקיבוצית הרימה ידיים, לא מצאה תקציב, ואין לך סימן גדול יותר למוות של אידאולוגיה מאשר הודעה באופן גורף כל כך, שאין בעצם אמנות קיבוצית, אולי הייתה בעבר ממש בראשית ימי התנועה הקיבוצית. תמיד הייתה מגויסת. לעולם לא נתנה סיכוי לקולות שונים ויוצאי דופן, מתוך הקיבוץ. ממש מביך לחשוב שלא היה אמן יוצא דופן אחד, שהלך אפילו נגד הקונצנזוס בכל מהלך חמישים השנים האחרונות.

סוללי כבישים – יוחנן סימון

בסופו של דברי חיים חייבים להכיל קונפליקטים, גם אמנות, היא לא צריכה להיות גיטו מסוגר.