הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מאחד שהיה בשמאל הבורגני הרבה שנים, מצביע ותיק של מרץ, עוד מימיה של שולה אלוני, אפילו הצבעתי לחד"ש כי האמנתי בשיתוף ערבים ויהודים, ועוד, איך נגמלתי מהשמאל, מה קרה לי.

הכל תהליכים, זה קשה להסביר אפילו לעצמי, איך פתאום חשתי דחיה ומיאוס, זה התחיל בצד החברתי, משגיליתי להפתעתי הרבה, כי את העוולות הכי גדולות, חברתית, עשה השמאל, למשל את עבדות הקבלן, כן זה פרויקט של מפא"י בשנות השישים המוקדמות הייתה הפגנה כבר אז, ע"י השמאל היותר רדיקלי בבתי זיקוק בחיפה במחאה על העסקת קבלנים במקום עבודה מאורגנת של עובדים עם זכויות.

אם אתה שואל היום את השקרנית והיא לצערי סלפנית, שלי יחימוביץ מי החל לייצר אפרטהייד תעסוקתי – היא תצווח בקול רם "ביבי", היינו להעסיק באותו מקום עבודה, עובדים עם סטטוס שונה, מעבדי קבלן ועד עובדים סוג ב וסוג ז' – והכל נוצר אצל הערוגות הדשנות של השמאל. וכשלמשל כל הביקורת על אי מגורים משותפים עם ערבים מופנית רק כלפי עיר כמו עפולה, שיש בה מצביעי ימין ומזרחים, ואין ולו בדל ביקורת על מי שהמציא את הפטנט, הקיבוצים.

כבר כשהייתי נער צעיר בעצמי עבדתי אצל קבלן בחופשה בבתי זיקוק, לא היה אז ימין בשלטון, ואת זה שכחתי שנים והדחקתי, עד שפתאום הכל מתחבר לך.

כאשר מתפרסם דו"ח של התנועה לזכויות אזרח שמציין שמתו מאות בקיבוצים ובעיקר במושבים, משם מצביעים בעיקר לשמאל, ומעסיקים עובדים זרים בצורה פוגענית שגם מביאה למוות. ואיש לא ממש מתרגש, תארו לעצמכם שעובדים זרים היו מתים בהתנחלויות? אהה איזו צעקה הייתה קמה מכל עיתונאי זב חוטם.

כאשר יש נבל מושחת ורקוב בעיתונות ששמו אברמוביץ, והוא מהמקפצה תופר תיקים והוא הנבל הוא כביכול נציג אותנטי של השמאל.

אז מתחיל תהליך של גמילה, של שאט נפש כזה דוקרני שנבנה בפנים שנים, ואז רק לאחר שמובן שאפילו במה שהיה צריך להיות הדבר המובהק, הכי חשוב, יש עבודה בעיניים, יש שקרים, יש המון פשעים חברתיים שאנחנו לא יודעים עליהם כמעט כלום, והם עבודה שמאלנית מובהקת, ולא צריך לצעוק תראו מה קרה לוונצואלה, שם חוות החיות של אורוול לבשה פנים פוסט מודרנים ע"ע ויקי (

חוות החיות (באנגלית: Animal Farm) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ורג' אורוול בין השנים 1943–1944 ופורסם ב-17 באוגוסט 1945.

הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר.)

. הנה אצלנו גבאי האיש של העבודה, קיבל שלמונים 52 מיליון בצורה מוכרת וידועה, אמנם הוא נחקר בגין כך ואם איני טועה אפילו נעצר מעצר בית, כי מה אמרנו בימי המחאה החברתית, התופעה הזו שפקיד בכיר באוצר, פתאום נהפך למשרת של חברות שעליהן פיקח בהיותו פקיד אוצר, ועל זה הוא מקבל שכר צנוע של 52 מיליון, הופך לאיש אמיד, קראנו לזה אז, דלת מסתובבת, והנה הוא האיש שמלמד אותנו על נתניהו , שהוא לא מוכן לשבת איתו ביחד, בדיחה, עצובה. ומילא הגחמה של גבאי, איך סתו שפיר, כביכול סוציאל דמוקרטית מאנשי המחאה עוברת על זה בשקט, והחבר שלה באיש של נוני מוזס, שמולי הכי מקורב לגבאי, וכמובן שלי יחימוביץ, ממתי סוציאל דמוקרטיה הולכת יד ביד עם דלת מסתובבת.

ועוד לא דיברנו על חטיפת ילדי תימן והבלקן, והם לא סיפוריים הזויים, זה נכון.

ואולי בכלל יש תקופות שהימין יותר רלוונטי מהשמאל, השמאל הבורגני לא מסוגל להפיק הנהגה רלוונטית בעת הזו, זה שילוב מאד מסובך של זהות עצמית בעייתית, אינטרסים, שקרים לבנים ושקרים אפלים.

ואז אדם כל אדם בעל איזושהי דרגה של קיום מצפוני אפילו הקלושה ביותר, חייב להיפרד מהשמאל, לפחות לעת עתה.