בתיק 2000 הוחלט להעמיד לדין את מוזס באשמת שוחד.
עוד מוקדם לומר יהיה בסופו של דבר, אבל שאלה מתבקשת, מה עם העיתונאים שלו?
הרי מי שהפעיל שנים את העיתונאים לעסוק בשקרים, באי דיווח, בהטיה פוליטית, מה איתם? הרי בסיס התיק והטענה לשוחד היא שהיה בכוחו של מוזס, כנראה לפי הפרקטיקה שלו של שנים, לומר לעיתונאי על מה לכתוב, וגרוע יותר על מה לא לכתוב. הוא השתמש בהם כחומר ביד היוצר, אז מה זה אומר עליהם על העיתונאים של מוזס?
כולנו יודעים על רשימות שחורות, זה הפריע לאמנון אברמוביץ? לגילת? מדוע שהם לפחות עכשיו לא יפתחו את הכספת בה הם שומרים את הסרחונות שלהם ושלו? הם שנים היו עבדים נרצעים לאחד מהאנשים עתירי הכוח המשחית בישראל? מישהו מאמין שהם עומדים לספר לנו במה מדובר?
איפה חשבון הנפש של העיתונאים, עליהם סמך מוזס שיעשו מהמקצוע הזה שלהם שקר וגרוע משקר שימכרו את נשמת העיתונאי שלהם, שישחיתו את הדיווח החדשותי למכירה סיטונאית של אינטרסים כלכליים ?
אתם יודעים במי מדובר, חלק פרשו, חלק נשארו, חלק ממשיכים לנבל את המקלדת שלהם בשליחותו של מוזס.
אם יצא לעיתונות שם רע, ויצא לה שם רע, זה הרבה בזכות אותם עיתונאים שעשו מעבודתם מעשה מושחת, עד כי, יקשה היום למצוא מטורף אחד שיצדיק קניית עיתון.
בראשית 1976 גויס על ידי דב יודקובסקי, העורך בפועל של עיתון "ידיעות אחרונות", לסגל העיתון ככותב תחקירים. מאז ועד תחילת 2008 נמנה עם הכותבים הבכירים של עתון ידיעות אחרונות, מויקי
בעוד שעל תקופת היותו כתב של ישראל היום הוא התראיין הרבה למעשה מאז שהעיפו אותו הוא הפך לשונא עיקבי של נתניהו, על מעשיו בעיתון ידיעות אחרונות כמעט ולא התראיין, האם לא הגיע העת שמישהו יואיל לשאול את מר גילת האם הוא היה עושה דברו של מוזס לאורך שנים?


את אברמוביץ אין צורך להציג, ממציא שיטת האתרוג המחליאה והפלילית, האם במשפט הוא יעיד לטובת מוזס?
מישהו בכלל שואל את עצמו מה האיש הזה "רודף הצדק" " הלוחם הדגול נגד שחיתות" מה הוא עשה שנים תחת כנפי השכינה של נוני מוזס?
והם רק שניים יש שם המון המון עיתונאים, שאין יום במשך שנים שלא היה להם קצף לא רק על השפתיים, מהמקלדת שלהם נזל והגיר קצף התלהמות שנים, איפה הם בתמונת השוחד של נוני מוזס?
נפל עליהם כרעם ביום בהיר התיק המוזר הזה, תיק 2000, הם שנים מטיפים מוסר, מה איתם, מה הם עשו בשביל להזנות את מקצוע העיתונות?

אתרוגנות
מונח שטבע העיתונאי והפרשן אמנון אברמוביץ', והשתרש ככינוי להטיות פוליטיות של עיתונאים
"משל האתרוג" נמשל בכנס שנערך על תוכנית ההתנתקות במכון ון-ליר בפברואר 2005, כמה חודשים לפני מימושה. הדוברים היו נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", אמנון אברמוביץ' מחדשות ערוץ 2 ואמיר אורן מ"הארץ", שהנחה את האירוע. בדיון דובר, בין השאר, על טענות שהשמיעו אנשי ימין ומתנגדי התוכנית על עיתונאים רבים המעדיפים שלא לעסוק בפרשיות הפליליות שבהן נקשר אז שמו של ראש הממשלה אריאל שרון, וזאת בשל תמיכתם בתוכנית ההתנתקות.
בתגובה לדברים אמר אברמוביץ': "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות". עוד אמר אברמוביץ כי "מי שהקים את כל המפעל הזה [מפעל ההתנחלויות] זה שרון, ואם באה עליו רוח טובה לקראת סוף ימיו והוא מוכן להוריד את זה, לדעתי צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים, אלא גם מפני דגלים משפטיים. אתרוגיות עד סוף ספטמבר 2005", סיכם, "אחר-כך נשקול מחדש"
מאחר ואמנון אברמוביץ השחית את העיתונות לפחות או הרבה יותר מנוני מוזס, בהיותו עיתונאי בידיעות אחרונות, וביודענו כי הפרקטיקה הזו של אתרגונות הייתה חלק מהפרקטיקה היומית בידיעות אחרונות, למה שלא יסיקו מסקנה מתבקשת ומתונה, והיא להעיף לכל הרוחות את ה"עיתונאי" הזה שיום יום מטה ומסית ומשקר מעל המרקע, במה שפר גורלו של אברמוביץ מזה של מוזס?
היסוד הנפשי של הפשע שמיוחס לנוני מוזס, היא היא האתרוגנות, מה הוא הציע לנתניהו, להפוך אותו לאתרוג, לא ככה? ושל מי השיטה, נו ילדים… מי המציא את הפטנט, מי?
אנחנו מחכים בציפייה דרוכה לחשבון הנפש של העיתונאים..
נוכל לומר בלי הרבה הגזמה, שתיק 2000 הוא בעיקר תיק נגד העיתונות, לא נגד נתניהו, והנה הפלא ופלא, כולם בעיקר התקשורת עוסקים בנתניהו, לא במוזס, ולא בממציא השיטה. אמנון אברמוביץ.
להשאיר תגובה