לא קורה שום דבר ברחוב, הפיתול של העליה, החור שנפער בכביש, כי החורף היה די משמעותי כמו שאומרים, אבל בעליה כל כמה דקות עובר איזה נהג עצבני, עוצרת איזו נהגת, שואלת על מה שקורה, איפה המכון, אני עונה, הולך הלאה, מסתכל על השכן, הוא רק יצא מהכלא, הוא מדבר תמיד יפה אלי, לא ברור לי למה.
אחד עובר וקורא לי, אני בא, הוא נותן לי שלוש סוכריות, עטופות בצלופן, אחת שחורה, אחת שקופה ואחת צהובה, אני מחייך, איך זה קורה שהאיש הזה עוצר ליידי כל פעם ונותן לי סוכריות, הנוהג המוזר השתרש מאז שקשרנו שיחה על משהו, אולי על בית הספר היהודי שהיה לבית ספר ערבי, הוא הראה לי את לוח הזיכרון, שעכשיו ארון מסתיר אותו, הוא סיפר לי שהוא שומר על הלוח, והזמין אותי לקפה נחלה שחור ומר בלי סוכר.
"אז מה חדש?" שואל אותי הזקן, שום דבר לא חדש אני עונה.
