Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘ספורים קצרים וכל מיני’ Category

בצבא פולניה כולם יהודים.

אין ועדות קבלה בצבא פולניה אבל העובדה שרק יהודים משרתים בצבא פולניה היא עובדתית, הנה כי כן לפחות בצבא פולניה לא מאמינים שנולד יהודי חדש במרחב, לפחות כאן ערבים לדמותו הגלותית עד מאד הגלותית ושוקדים עליה על דמותו הגלותית לבל ניתן את ידשנו ליצירת יהודי חדש חס ושלום שינסה להניס את הגלות מתוכנו.

היהודי החדש  דורש לכאורה מאיתנו היכרות מעמיקה עם היהודי הישן, כמו שנאמר שאי-אפשר לפרוץ את העתיד ללא העבר, או משהו כזה, איך נולד בכלל יהודי חדש פתאום בלי אזהרה, מסתבר שיהודים חדשים נולדים חדשות לבקרים, ואיש לא מתריע בשער ולא אומר "צאו בחוץ" כי אכן כאשר יענו אותנו יהודים חדשים, נקים עוד ועוד יהודים חדשים, נכוננם, נפעילם ונרוממם, והכי טוב שנכיר שזו זכותנו הבלעדית להיות חדשים, ולעולם לא נוותר על זכות זו, חדש ונתחדש.

 

אין יהודים חדשים בצבא פולניה, אין כאן החלטה, הרי תמיד גם בעבר היו יהודים מסוגים שונים נזכיר כמה: ישו,פרויד,קאפקא ואינשטיין והרמבם ולא נתמלא אימה או פחד ומורא מלהכניס את שמו של הרב מאיר כהנא לרשימת היהודים, צא ולמד, כולם יהודים, הטוביחם והרעים, הרי זה ברור אין פה חדשנות מאוסה, היה איפה ניסיון להלך אימים עלינו, יהודי חד'ש לא יקום, ועוד איזה יהודי חדש רצו לזרוק לפתחנו, יהודי ללא בעיות, בלונדיני, גבוה, קצת פוזל, טמבל, אמיץ, אכזר, וציוני, אין ספק שכל האמור לעיל שם אותנו במקומנו, הרי המלאכה שלנו לא נסתיימה, ייתכן שלמרות המאבק הגדול, פתאום יצוץ לו יהודי חדש באיזשהו מקום, אסור שנהיה זחוחים, הכל ייתכן.

Read Full Post »

רוצה הגורל ואני מגיע בזמן, זה נדיר, ולפעמים אני תוהה האם האיחורים הם הצד השני של הסף האחר, לא תמיד זה ברור, מכחול של אי-ודאויות משרבט ענני גיחוך בדימיוני ואני מחליט שזה הכל, אבל בטרם אני נפרד והולך לדרכי אני נתקל באיקס, סימן שמונח על הכביש כאילו לומר שאין כניסה, מישהו טרח לשרבט ברשלנות את הסימן, עכשיו כולנו נידונים להשיב את פנינו, ואכן כך אנו עושים.

 

מלבדו, לו יש תוכניות אחרות, הרי הוא יודע לקחת דברים למקומות שאיש מאיתנו לא יכול להגיע, נידחות המחשבות אבל ההר הזה קטן על המבט הסרגלי שלו שמדיח בקלות כל פיקפוק.

 

 

 

 

Read Full Post »

הנה אני מודה בתמימות נדירה, אלוהים, כמה התמימות קדושה ומסוכנת, האמנתי לו בכל ליבי והוא שיקר, עכשיו כשנודע לי השקר, גם עכשיו אני מבין.

 

לברוא חיים חדשים בארץ קטנה זה קשה, הוא לא יכול היה כנראה לברוח מעצמו אבל לשקר הוא נאלץ.

 

 

במשך שנים הוא הסתיר את הכל, כמו מרגל, כמו פריט שולי בחברה בה הכל גלוי, הוא נמנע מלגלות את מה שעובר עליו, ואפילו כאשר יצר קשר עם מישהו זה היה קשה לגלות את האמת, היא קשה, בנאדם הגון ייתקשה לקבלה, אז הוא התרגל לשקר.

Read Full Post »

כבר חלפו חודשים מאז היא עזבה, לפעמים שמה עולה, אפילו הריהוט השתנה, פחות לחוץ, יש יותר אויר נקי בחללים, האור הלבן נכנס ופינה חלק מהרגשת הכבדות החזקה, כמו אגדות חולפות, מישהו לפעמים מעלה זיכרון, ואז זוכרים, כמו מיצווה שנאמנים אליה בכורח כזה בלתי נשלט, והיא סוגדת לעצמה מתוך הבנה חלקית.

אנחנו רוצים לזכור כל רגע, אבל זה מעיק, כאפשר היה לנסות ולהאמין שיום כזה צפוי, בנתיים ההכנות נשלמות לתרגיל המסכם, מישהו עומד ומעביר קבוצת פקודות, אחת עם שיער גזר נרגנת חולפת בגב כפוף ורוטנת, נדמה לי שהגב שלה נתפס, לא נתאמץ לשחרר אותו דווקא עכשיו.

השמש שוב חלפה ועברה מסתתרת מעל רכס הר עם עצי אורן חמדניים, נער עובר שם ומרכין ראש מתחת לעץ, הוא יושב ומחכה, והנה היא באה, אולי זה חלום.

Read Full Post »

בזמן האחרון הוא בא ועוזר לי, מתעניין,  כאילו הוא מבין שאין הרבה ברירות אומרים הרי  שדם  סמיך.. נו טוב.

 

הפעם הוא החליט להיות מבקר האמנות שלי, והסביר לי שפעם הייתי כישרוני, הכל התחיל מרישום שלאחר מות אבי, לקחתי תמונה שלו רציני ומתאבל כנראה על מותו אימו, אבי היה איש יפה.

 

היו לו פנים עדינות עיניים גדולות וכחולות, ופנים חלקות וכהות, לפעמים היופי היה לרגעים ואז הבעה של מחשבה לקחה עימה את היופי החמקמק, את גוון העור ירשתי ממנו, החלטתי לצייר אותו על סמך התמונה, החודשים האחרונים שלו היו קשים, הסרטן אכל אותו לאט לאט, לא משאיר הרבה, חוץ מהפנים, גם כשהמחלה התקדמה והוא היה מצליח  להתגלח ברגעים מועטים של הפוגה מהכאבים, הוא היה איש נאה ונעים, גם אני חושב שאחרי שאני מתגלח אני נעים, לפעמים.

אז הוא אומר על הרישום הזה שזה מוכיח שאני כישרוני, ואז הוא מביט בי רואה שאני לא קונה את המחמאה, ואז אומר שאנשים שלא מבינים הם שמבינים, משהו כזה, הדיוט הוא המבקר האידיאלי, הוא אינטואיטיבי, אין לו תיאוריה  ואו לימודים מאחורי דבריו הוא חווה משהו ולפי זה בלי קשר לשום דבר כמעט, הכמעט חשוב, הוא אומר את דעתו, ובדרך כלל הוא צודק, הרי אין לו מושג.

Read Full Post »

הנה אני אומר לעצמי על אותו אחד שמת, בעצם התאבד, הוא מיהר מידי, אבל איך ניתן לומר דבר כזה, בחברה שלנו מותו המיסתורי נעלם אפילו מהתודעה.
אתמול חיפשתי באינטרנט, בשום מקום אין שום דבר, כאילו נשמתו נצררה מהר מידי, ונשלחה מכאן אקספרס בלי לנסות אפילו לתהות מה אירע שם יש סיבות רבות למה האיש נוטל את חייו אולי זה בגלל החובות, והיאוש, והמסקנה המשתקת שטוב לא יגיע בזמן הקרוב.
אבל למה השתיקה, למה מסתירים את מותו, כאילו חוששים שמישהו ישאל שאלות, אולי תתגלה תמונה כואבת, למה הוא מת, מתאבד, זה מעציב.

החברה הזו נוטלת חיי תושביה בקלות נמהרת וממהרת למנוע בדל מידע, מותר לה, יש את הדברים הגדולים, אז הוא מת, כן נו טוב התאבד, אתה אל תלחץ לנו על הטריגר של האשמה הזו תפסיק בבקשה- הם מבקשים; אנחנו לא אשמים, בכלל מה אתה מכניס את מוטיב האשמה, נו כמה זה שקוף, ומיותר, די מספיק, הבה נשמור על קור רוח, הכל בסדר, הרוב לא מתאבדים, זה טוב, מסתדרים איכשהו, אולי זה לא מה שאתה חושב.

ואיך הם יודעים בכלל מה אני חושב.

כנראה הם סומכים עלי.

מסביב תהום ומהומה, הכל מבינים שמשהו רע מתקרב, הכל, בעצם למה שוב להשתמש במילה עם כוונה ערטילאית, הרי איש לא שם אותי לדבר בשם הכל, ובעצם המצב המדרדר הוא פרטי, אל דאגה, אצל הרוב הכל בסדר, חגיגה, נו קר מידי, וזה אפילו גם הולך להשתנות, הרי סופהשבוע הולך להיות אביבי וחמים, נו אז הכל בסדר, יופי.

Read Full Post »

אצבע אלוהים עוצרת רכבת למען הבריגדה הפלונית שמצדה נוסעת חופשיה מכל עכבה בכל רחבי היקום הפולני, מעתה אם פלוני עולה לקרון, קמים כל החיילים וקדים לו, והוא בנונשלנטיות מניח בצד בזהירות איזה מין תיק גדול שדומה לנקניקיה בצבע חקי, דחוסה במעילים אופנתיים.

רכבת דחוסה היה הפתרון האחרון שלנו, הצלחנו להיכנס לתוכה, בחסות הדחיפות הקללות והריח, אף אחד לא ראה בחיילי צבא פולניה משהו חריג, הם השתלבו במרחב, כמה פשטו רגליים ונחו במלוא איבריהם על רצפת השטיח הנעימה של רכבת האקספרס שמובילה אינספור חיילים, מאיפה לאיפה, מהיכן ועד לאן לא נודע, אולי בעתיד נגלה את היעד הסופי, חלק מסמנים עם אצבע הס מלהזכיר עד-לאן, וככה זה מסתיים עוד בטרם החל, רק רעש הפסים והקצב האחיד כמעט מגלה שאנחנו בתנועה מתמדת.

Read Full Post »

לעיתים המלכד הוא עיוות שלא נראה לעין, הוא גווע, כי הזרם האיטי של השינויים אינו מורגש, כך שלפעמים השינוי נבלע באיזה שלם שכבר קיים וקיומו סתמי, כמו מילה חשובה מתוך תשבץ מאולץ שמרבה לעשות כל מיני טריקים שיכולים לרמוז כאילו יש רז ששווה לחתור ולחפור בו, עד שצליל המים הנופלים מרדים יותר מאלף מילים.

Read Full Post »

הוא החליט לצאת משם, מהמקום החם, שהיה מקלט לו, מקלט אולי צנוע מידי.

והנה הוא הולך בשדות, איפה שחרשו לנטוע יהודי חדש, ומת היהודי החדש ונולדה מפלצת, מפלצת אכזרית, לעצמה, והבטלה המטומטמת גזרה שכך זה יהיה, והמטומטם ששלט אז, נמוך קומה, רועם בקולו, הביא אנשים בדמותו או דומים לו, אנשים ששנאו גם את קפקא וגם את אינשטיין, היהודי החדש נולד מתוך הבל רחמים עצמיים ורגשי נחיתות, פדעיתו הרעה הפכה את שבילי הארץ למוכתמים, הכל נצבע בצבעי הרחמיים העצמיים של אותו איש מרושע.

 

הנה הכתף הרכה שלך הפגיעה, אני יודע, היא כתף משפחתית קלה, ואתה שם תדע שאין מילים שיצילו אותך, הם יחכו למעידה שלך ויכו, כמו עדת כלבים משחרים לטרף, עוד שנים רבות הם יעסקו בזה אבל תשמור את נפשך.

הטכסט הזה נמצא ליד איש אחד צעיר למדי שבא לפוש בינינו, המלחמה שלו הסתיימה, ברחוב הגפן, בעליה, המכונית נזעקה עליו, חורקת ובמכה אחת ניתקה ממנו את החיים ואת שלל האשליות , הדלתות עפו, דלת אחת התישבה בספסל ציבורי על מה שהיה פעם גן נחמה, או גן של נחמות שאבד לנצח, דלת אחרת נחתה על שביל אופניים דהוי שכבר שנים אופנים של ילדים לא חורשים בו כתמי זיעה רכים, מעט קוים נרשמו על הכביש, זכר למה שהיה כאן, או היה יכול להיות כאן.

 

Read Full Post »

החורף הוא הזמן הנכון לחטוף פנצ'ר, אין עת מתאימה יותר מחורף מקפיא, הפנצ'ר הזה התחיל בירידה, או העליה, תלוי מאיפה מסתכלים.

 

ואז היה ברור כי את הפנצ'ר הזה הוא לא ישאיר לה להחליף לבדה, הוא לא ג'נטלמן, רק זה חסר.

אחרי שהחליף במהירות את הגלגל, היא שאלה אם תוכל להביאו למחוז חפצו, ואכן העליה התארכה עד למרכז, המלא במכוניות ואנשים נחפזים, בדרך דיברנו על האימהות, איפה היא החלה את המסע והיכן הוא הסתיים, רק ככה יכולנו לעמוד לבסוף בשורה ארוכה מאחורי מוניות, ולהחליף רשמים, הודאות הייתה פתאום ברורה, הרי האימהות הן מאותו הכפר, הנה ככה מגלים זאת, מחליפים גלגל, וקוראים לזה פנצ'ר.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »