הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הוא החליט לצאת משם, מהמקום החם, שהיה מקלט לו, מקלט אולי צנוע מידי.

והנה הוא הולך בשדות, איפה שחרשו לנטוע יהודי חדש, ומת היהודי החדש ונולדה מפלצת, מפלצת אכזרית, לעצמה, והבטלה המטומטמת גזרה שכך זה יהיה, והמטומטם ששלט אז, נמוך קומה, רועם בקולו, הביא אנשים בדמותו או דומים לו, אנשים ששנאו גם את קפקא וגם את אינשטיין, היהודי החדש נולד מתוך הבל רחמים עצמיים ורגשי נחיתות, פדעיתו הרעה הפכה את שבילי הארץ למוכתמים, הכל נצבע בצבעי הרחמיים העצמיים של אותו איש מרושע.

הנה הכתף הרכה שלך הפגיעה, אני יודע, היא כתף משפחתית קלה, ואתה שם תדע שאין מילים שיצילו אותך, הם יחכו למעידה שלך ויכו, כמו עדת כלבים משחרים לטרף, עוד שנים רבות הם יעסקו בזה אבל תשמור את נפשך.

הטכסט הזה נמצא ליד איש אחד צעיר למדי שבא לפוש בינינו, המלחמה שלו הסתיימה, ברחוב הגפן, בעליה, המכונית נזעקה עליו, חורקת ובמכה אחת ניתקה ממנו את החיים ואת שלל האשליות , הדלתות עפו, דלת אחת התישבה בספסל ציבורי על מה שהיה פעם גן נחמה, או גן של נחמות שאבד לנצח, דלת אחרת נחתה על שביל אופניים דהוי שכבר שנים אופנים של ילדים לא חורשים בו כתמי זיעה רכים, מעט קוים נרשמו על הכביש, זכר למה שהיה כאן, או היה יכול להיות כאן.