קשה להאמין שאחד הטיעונים של כבוד כבוד (מחילה אם פסחתי על כבוד אחד), ירום הודו נשיא בגץ לשעבר השופט אהרון ברק, הוא שבגץ היא משפחה.
הציטוט המלא: “בית המשפט העליון הוא משפחה, אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה”
אמר ברק, אורים ותומים, בשום מדינה בעולם הנאור אמירה כזו לא הייתה עוברת. אגב לפוליטיקאי היו מצמידים גם כוונה פלילית אם היה מעז לטעון טענה כזו.
בהקשר זה, משפחתו שלו היא אחת המשפחות שהפכו את בגץ לקרן זהב, הנפוטיזם של משפחת ברק יאה אולי לאירגון פחות זוהר מבגץ, אבל מסתבר שמה שמותר לקיסר, אסור לשור.
רק קשה לדמיין מישהו שמערכת המשפט כה הטיבה תרתי משמע עם משפחתו, מאהרון ברק, הוא איש עשיר אמיד, וקשה להאמין שהוא בכלל יכול להבין בן תמותה, שמתמודד עם קשיים, האיש הזה עשה כבתוך שלו במערכת המשפט, פסל אנשים ראויים לכס המשפט כמו רות גבינזון , שלא סרה למרותו, למרות שאיש לא מבין עד היום למה אישה ראויה כל כך, לא הגיעה לכס השיפוט בבגץ. היא פי כמה מוכשרת וראויה משופטות כמו בייניש, או עדנה ארבל, ומי שתרם לכך הוא הדון של מערכת המשפט, שיצק יסודות מושחתים בבגץ וחושב שבגץ שייך לו, כפי שאכן אמר "בגץ הוא משפחה"
הנה אילוסטרציה שמביא ארז תדמור על המשפחתיות במערכת המשפט, בעידוד ובטיפוח של אהרון ברק.
בזמן שנוני מוזס נמצא מולו בהליך שימוע לפני הגשת כתב אישום בגין הצעת שוחד, מתפרסם מאמר של מנדלבליט בידיעות. באופן חריג הוא מקודם גם ב-ynet https://t.co/ZZMm4qf2xr
מאמר מתורגם של משפטן מזהיר השולל את גשתו הרודנית של אהרון ברק.
תרגום מאנגלית: יונתן גרין
המאמר הוא ביקורת תמציתית וקטלנית על ספרו של אהרן ברק "השופט בחברה דמוקרטית", ופורסם בשנת 2007 במגזין הנוטה שמאלה "The New Republic". כותב המאמר הוא השופט והמשפטן האמריקני הנודע ריצ'ארד פוזנר. פוזנר היה ועודנו אחד המשפטנים הבולטים בהיסטוריה האמריקנית המודרנית, וקשה להפריז ברום מעמדו. די בציון כמה עובדות אודותיו. בשנים 1981-2017 פוזנר כיהן כשופט בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים, בין בתי המשפט המשפיעים בארצות הברית (בסה"כ ישנם 9 כאלו בכל ארה"ב). מאז פרישתו ב-2017, משמש פוזנר כמרצה בכיר באוניברסיטת שיקגו.הוא ניצב במקום הראשון בדירוג המשפטנים המצוטטים ביותר במאה העשרים – כלומר, פסקי דין וכתיבה אקדמית בכל העולם בכל המאה העשרים, הפנו לכתביו של פוזנר יותר מאשר לאלו של כל משפטן אחר (במקום השני בפער ניכר נמצא רונלד דבורקין). הוא פרסם כ-300 מאמרים אקדמיים, וכתב כ-30 ספרים במגוון עצום של נושאים ותחומים. הוא במקרה גם יהודי.
אהרן ברק, שופט בבית המשפט העליון בישראל במשך זמן רב (ובהמשך גם נשיא ביהמ"ש), הגיע לאחרונה לגיל חובת הפרישה. הוא הוציא כתבים רבים פרי עטו, וזהו ספרו החדש ביותר. מדובר במסמך חשוב, לא בשל מעלותיו הפנימיות אלא בשל המחשתו מדוע על שופטים אמריקנים להיות זהירים ביותר כאשר הם מצטטים החלטות שיפוטיות זרות. ברק הוא שופט בעל שם עולמי ששלט על בית המשפט באותה מידה מוחלטת בה שלט ג'ון מרשל בבית המשפט העליון שלנו [של ארה"ב – י"ג]. לוּ היה פרס נובל למשפטים, ברק עשוי היה להיות בין מקבליו הראשונים. אלא שלמרות שהוא מכיר את מערכת המשפט האמריקנית, ואף מחשיב עצמו כמצוי במעין תיאום עם שופטים אמריקנים ליברליים, בפועל הוא שוכן ביקום שיפוטי שונה לחלוטין – יקום מוזר בעיניו של אמריקני מצוי. יש לי חילוקי דעות עם רוברט בורק [שופט ומשפטן אמריקני ידוע – י"ג], אך כאשר הוא העיר, בביקורת שכתב על "שופט בחברה דמוקרטית", שברק "קובע שיא עולמי בהיבריס שיפוטי", הוא התקרב מאוד לאמת.
עוד ציטוט:
אומה יכולה להעניק סמכויות אלו לשופטיה. לדוגמא, מדינות אירופאיות רבות וכן כמה מדינות בארה"ב מתירות ביקורת שיפוטית "מופשטת" – כלומר, הכרעה שיפוטית אודות חוקתיות של חוק מבלי להמתין לעתירה שתוגש על ידי מישהו שנפגע בפועל כתוצאה מהחוק. אולם רק בישראל (למיטב ידיעתי), שופטים מעניקים את סמכות הביקורת המופשטת לעצמם, ללא תמיכתה של הוראה חוקתית או חוק. הדבר מזכיר את נפוליאון הנוטל את כתר המלוכה מידי האפיפיור, ומניח את הכתר על ראשו בעצמו.
ועוד ציטוט:
ברק אינו טורח להגן על גישתו השיפוטית באמצעות הפניה למקורות משפטיים מקובלים; אפילו "חוקי היסוד" מוזכרים בדרך אגב. היה ניתן להחשיב את שיטתו, אשר ממנה נעדרת כמעט כל הפניה להוראות חוק, כדומה לשיטת ה"משפט המקובל" (החוק הנוצר על ידי השופט, שיטה שממשיכה להיות מרכזית בתחומי משפט אנגליים-אמריקנים רבים, כגון דיני חוזים ודיני נזיקין) – אלא שניתן לעקוף כללי "משפט מקובל" באמצעות חקיקה, ואילו הכללים של ברק אינם ניתנים לעקיפה. נדמה שחשיבותה של נקודה זו נעלמת מעיניו. הוא מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח. ס. ציטוט
צריך איפה להבין שלא מדובר בניסיון אנטי דמוקרטי לשבש את השלטון ואת נטילת החוק מבג"ץ ההפך זו הצלת הדמוקרטיה, ויש פה לא עסק עם עדר שוטים נבערים שמנסים לחבל במלאכת הנאורים, יש פה ביקורת לגיטימית ובעיקר דמוקרטית על גישתו ההרסנית של אהרון ברק.
"מאמי. אני חינוך מיוחד". כל תיעוד נוסף שמתפרסם מאירוע הבריונות המשטרתי אתמול מטריף ומזעזע יותר מקודמו. רטווטו נא עד שהמשטרה תתאפס על עצמה ותבער את החלאות מתוכה pic.twitter.com/uUaBtZF6gF
הרוע הזה מניח מראש שיש כאלה שמותר להכות ולפגוע בהם. הגברת עם המסטיק מצליחה להמחיש את המיאוס הגדול שיש לאזרחים בכל המדינה, מהמשטרה האלימה הזו, שאולי תמצא הסבר, אבל זה לא מנחם.
>להכאיב לו היכן שהוא כן סופר כי את זה הוא לא מכיר עדיין וזה יפחיד: התפטרויות (אלופים. שופטים. שוטרים). שביתות (אוניברסיטאות ומכללות. בתי חולים. מפעלים. הייטק. אמנים). חסימות (כמו הנכים. כמה פעמים ביום. בכל מקום בארץ). >>>
בלעדי | נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, במתקפה חריפה על הכוונה לפגוע במערכת המשפט: "הייתי שוקל להתפטר" • הריאיון המלא ישודר בשבוע הבא ב"המקור" עם @baruchikra ו-@RavivDruckerpic.twitter.com/6rxYrZpn8T
האינסטינקט של כותב הבלוג היה מראש נגד מפלגת הגנרלים – זה בבחינת גילוי נאות, אין לי אמון בגנרלים, אולי מאז מלחמת יום כיפור, משנודע עד כמה הם יצורים מבחילים, עד כמה אין לחלקם, טיפת איכפתיות. טיפת יושרה.
אבל מודה אני חסר כל אמון מראש, ממפלגה שמעמידה בראשה אדם ירוד כמו יאיר לפיד, מכל היבט, הוא ניסה לקבל תואר דוקטור, בלי שיש לו אפילו בגרות.
איני מאמין בתארים האמת, אני די בז להם, כי תואר ככול שיהיה גבוה יכול להיות מקום מסתור לאידיוטים, תואר דוקטור כשלעצמו אינו מוריד או מעלה. משאמרתי זאת, קרוב לי אדם שיש לו תואר דוקטור, ואני יודע עד כמה התאמץ להגיע לתואר הזה, כשהוא לא עובר שום הנחה, ההפך את התואר הראשון עשה כשהוא משמש מאבטח במוזיאון, וכל המהלך התואר השני ואז השלישי לווה במאמצים קשים, עד שקיבל תואר לאחר הגשת עבודה מדעית שנבדקה כראוי בידי מדענים.
והנה בא בן של, ילד תפנוקים בורגני, והופך אפילו את עניין ההשכלה לבדיחה לא מוצלחת, ונכון ששיתפו פעולה אתו מטעם האוניברסיטה, והיה מין מסלול כזה לסלבים, שאגב נפסק מאז, אבל אי אפשר לקחת את האחריות למהלך מיאיר לפיד, זה לא פלילי אבל מלמד על האיש, עד כמה הוא רודף כבוד, הרי ברור שההשכלה והידע כשלעצמו מעניינים אותו כקליפת השום. אני סולד ממנו, בלי קשר בכלל לאידאולוגיה כזו או אחרת.
ככה הוא גם נוהג בענייני שחיתות, הוא מקבל הנחות מהמשטרה, ומהפרקליטות, ע"ע יחסיו עם נוני מוזס חוק ישראל היום ועוד, כל דרכו היא מלאכת רמאות, התחזות, אין תימה שבמפלגתו שניים ניצבים מהמשטרה, הרגו אותי הרוג, אבל מהמשטרה להביא שניים שיש להם קופת שרצים, זו כבר פעולה שיש לה משהו בניסיון להשפיע על כל מיני גורמי אכיפה.
מישהו הצליח להסביר את הטפשת הזו שמסתתרת מאחורי וסט צהוב, מה לו ולהם? בדיוק כמו המאבק בשחיתות, מה לו ולמאבק בשחיתות?
אי אפשר לחשוד אפילו במפלגת כחול לבן שהיא ההפך מהליכוד, ויש בה אנשים ישרים, היא אפילו לא דמוקרטית, וכל מי שניסה לתהות איזה מבנה דמוקרטי יש למפלגה הזו, נשאר עם הלשון בחוץ, פשוט אין, אין בה שום מוסדות שמכבדים דמוקרטיה, להבדיל מהליכוד, העבודה ואפילו מרץ.
לליכוד יש מסורת, יש אפילו הישגים גם בהיבט הדמוקרטי שלא לדבר על הישגים בכל המישורים. איני מתלהב מהיושר של נתניהו, הוא בטח לא אורים ותומים, אבל הוא רחוק מהמושחת שהתקשורת שדי מטפחת את לפיד, מציירת.
בכחול לבן לעומת זאת; יש בה אנשים אשר לומר עליהם פריבלגים זו לשון המעטה שבהמעטה, חלקם חשודים בשחיתות, כל הקודקודים אולי למעט יעלון, כולם חשודים בשחיתות אישית, הם האחרונים שיכולים ללמד משהו שקשור בטוהר מידות. ולא רק גנץ, ואשכנזי גם רם בן ברק, רחוק מדמות מופת, ע"ע הממד החמישי, שעוד עתיד להתברר בהמשך.
משכך המהלכים שיוזמים בליכוד ובקואליציה נולדו מחוסר ברירה וידיעה ששלטון החוק בעיקר הפרקליטות והמשטרה הם גופים פוליטיים וזו האמת המרה הרי אנחנו נחשפים יום יום למהלכים שקשה להבינם, בהקשר זה היה מעניין לראות את סגלוביץ מהלך אימים בוועדה בכנסת, מול ח"כ זוהר מהליכוד, את טון הדיבור שלו, שמזהיר ומאיים, בשעה שהוא מתעלם שלפי מבקר המדינה בו בסגלוביץ תלויות חשדות שטרם נחקרו – תיק הרפז את אשכנזי. והוא מאיים, מה ייעשה, יפעיל את יחידה 433? זו יחידה ששייכת לכחול לבן? פועלת מטעמה? כששומעים את סגלוביץ מבינים שזה תפקידו, לשם זה הוא נבחר לכחול לבן, זו הנדוניה שהוא מביא, להפליל יריבים פוליטיים בזכות קשריו עם יחידה 433 והמשטרה אין דרך אחרת להבין בכלל מה הוא עושה בכנסת הרי קופת שרצים יש מעל ראשו, ואם כך, מעשיו הם הפרת אמונים וניסיון להלך אימים על הדמוקרטיה, פי כמה וכמה יותר מכל תיקי נתניהו.
אבל האחריות היא על יאיר לפיד זו מלאכת הרמאות שהוא מייצר, הרי במפלגה שלו אין מוסדות דמוקרטיים הוא הביא בעצמו את סגלוביץ, וכאמור מתחילה להתבהר הסיבה.
סגלוביץ הוא לא לוחם למען יושר ויושרה הוא פחדן שאפילו להתעמת עם איילה חסון הוא לא מסוגל, אין ספק שעוד יהיו פרשיות ונגלה דברים בהקשר שלו, תם ולא נשלם.
מאמר של ד"ר טאוב מהארץ, שהוא מוצא לנכון להביאו שוב הפעם דרך פייסבוק למען יקראו רבים וטובים, את דעתו על המשפט "הכל שפיט" ועל כל המערכה הזו שמתנהלת על כביכול שלטון החוק ועריצות של בית המשפט הנכנס ברגל גסה לתוך תחומים שלא ראוי לו להיות שם מבחינה דמוקרטית.
דברי הסבר שלו:
להזכירכם, שגם הרבה לפני שאפשר היה להגיד על משהו פרסונלי, המאבק הזה כבר היה בעיצומו. וחסידי המשפטוקרטיה הישראלית תמיד מצילים את הדמוקרטיה כשהם מרגישים שמזיזים להם את הגבינה ומאיימים במשהו על רצונה של הרשות השופטת לבסס את עצמה כרשות השולטת. כי הכל שפיט, זה הכל שליט. . המאמר הזה התפרסם בהארץ בפברואר 2018, תחת הכותרת "האוליגרכיה הליברלית של אהרן ברק". ולכן הזדמן לי להעיר כבר שאחד הדברים הכי חמורים שקרו בשל מהפיכת ברק היא השחתת משמעותן של מילים, והיא שמאפשרת לחסידי המחטף המשפטי של ברק להגיד שהם מייצגים את "הדמוקרטיה המהותית". ומאז שזה נכתב, התגברה מאד ההתקפת האליטה על הדמוקרטיה, כאשר בית המשפט קיבל לדיון בהרכב מורחב עתירה נגד חוק הלאום. אז אני כבר לא יכול להיות שאנן כפי שהייתי לפני שנה וחצי, כאשר יש בית משפט שרוצה לקחת לא רק את סמכותה של הרשות המחוקקת, אלא גם את זו של האסיפה המכוננת. בקיצור, הנה שוב, גרסה חינמית של המאמר שלי, למרות שדרוש לו עדכון.
כולנו אזרחים שווים בפני החוק, אבל מסתבר שסיגלוביץ לא, הוא שמרוחה לו חמאה, יוצא בעזות מצח לשמש הקופחת ומטיף מוסר כאחרון הסלפנים. עוד דבר שהולך ומתברר, כחול לבן היא מפלגה של עבריינים, יש את הפרשה שטרם נחקרה, של גנץ ורם בן ברק והמשטרה, פרשה שלא תרד מסדר היום, ויש להמשיך לדרוש חקירה פלילית ללא משוא פנים ולבדוק מדוע לא נפתחת חקירה האם מישהו (שי ניצן) מנסה לטייח באופן פלילי חקירות על בסיס פוליטי?
שלא לדבר על העבריינות של יאיר לפיד וקשריו עם הארכי נוכל נוני מוזס, וכל הקשרים של מפלגתו וניסיונה לחוקק חוק מושחת "ישראל היום" פרשה שעד היום לא נחקרת ומישהו בכוונה מנסה לטייח אותה. פרשה מושחתת, פרשה בה נעברו אינספור עבירות לכאורה כולל שוחד, כולל ניסיון לסגור עיתון בישראל כדי שעיתון אחר ירוויח מכך מיליונים.
אשכנזי כרמטכ"ל איפשר חלוקה בעלות כספית של עיתון ידיעות בצבא, גם פרשה זו לא נחקרה, ובתמורה קיבל סיקור אוהד, גם זה לא נחקר.
ואם לא די בזאת, אשכנזי נתבע ע"י משקיעים בפרשת שמן ע"ס 165 מיליון בחשד שהוא רימה משקיעים.
אין ספק שמפלגה שרק נולדה, וכבר קופת שרצים כזו מעל ראשי ראשיה היא עדות על עזות המצח של אנשיה הדורשים צדק רק בתנאי שהוא מופנה כלפי יריב פוליטי משתמשים באנשי משטרה כדי לייצר מצגי שוא שיקריים, כאשר אנשי המשטרה האלה הם בעצמם לא טלית שכולה תכלת, ואפילו לא קרוב לכך בלשון המעטה.
ונחזור לסיגלוביץ, האם יש טעם לחקור שנית את הניצב, על שיבוש חקירה? היש אפשרות שהאיש תפר זיכוי לאשכנזי שלא כדין?
מישהו צייץ אוסף של נוסחים קבועים של החלק הקבוע, פעם היו חצי עם, שמתריעים בשער על הזילזול בדימוקרטיה, הם היו כאן שעה שהיה שלטון צבאי 18 שנה, ולא חשו ולו בקורטוב בעייה דמוקרטית. וגו.
הסכנה לדמוקרטיה החלה לכאורה בשנת 1977, אבל נראה שהיא הייתה תמיד ההפוך על ההפוך של צד שלא בחל באמצעים כדי לפגוע בצד אחר, מבחינת השמאל, דמוקרטיה היא בלי ימין ובלי יריב פוליטי, כל יריב שאינו מקבל את המנטרות ואת הנוכלות של השמאל, הוא בהכרח לא דמוקרטי, דמוקרטיה היא רק בהינתן והתוצאה בבחירות היא ניצחון השמאל.
