הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הרגשה כזו שאני לא רוצה לכתוב ולא לדבר לשתוק, רק לשתוק .

זה המצב אמרו שבעת ההיא המשכיל ידום אני לא בטוח שאני משכיל אך המשכילים שאני מכיר בעיני עילגים לא רהוטים לרובם אין באמת מה לומר ואם יש זה חסר שחר לרוב , אני מוצא בקלות פגמים בהם בדיוק כפי שאני יודע שכל מה שאני כותב זרוע בפגמים לרוב.

זו לא ענווה אולי זו השלמה, שלא ניתן לשנות את המציאות שתהליכים שמתחילים בסופו של דבר גולשים למקום ההוא, של חוסר יכולת לתפקד, אני מכיר בזה אולי כי אין לי ברירה.

אז להבא אם אני אצליח לשרוד אולי פה יהיו רק לינקים הרבה תמונות ופחות מלל, מלל מעצבן אותי במיוחד מלל שאני כותב, השאלה שמתרוצצת בראש לאן זה מוביל, אם יש תכלית. אני מחפש מלל שיהיה הולם את  הרגשתי זה כרגע כמעט לא קיים.

קראתי אתמול קצת במקרה איזה פילוסוף שמנבא תקופה שדי מאופיינת בכאוס הזה, בתרבות סנסציונית במשהו מלאכותי , אסוני, חסר יכולת ממשית של הבעה זה כאילו סוסים מושכים לכמה כיוונים קקפוניה כאוטית לא רק פיזית בעיקר מחשבתית, ובאמצע קשור לסוסים אני  וכל מי שמחפש משמעות , אולי זו הבעיה , שאני עדיין מחפש כיוון ומשמעות, אולי זו דרישה מופרזת בעידן המולטי , הנוכחי. המולטי הזה האורגזמה היא לא עונג היא מולטי, ואמן אינו אמן אם הוא לא בן תחומי , תפסת מרובה לא תפסת.

נראה שלמי שיש מצפון גמיש , ויכולת לזוז ממקום למקום בלי עכבות אתיות , להכפיל ולשנות את זהותו -יש יתרון, כי יכולת ההתאמה למציאות חשובה , יותר מאשר המשמעות של הדברים, זה טיפשי במונחי היעילות של העולם הנוכחי לדבר על מציאות שבה יש משמעות, העידן של הכאוס חוסר ההבנה חוסר היכולת להבין ולתת לדברים משמעות, הפחד הגדול הוא שבאיזשהו שלב נאבד שליטה על הדברים , נמצא את עצמנו במדרון שלא יהיה ממנו מוצא.

ואולי זה רק בראש שלי, קשור למצבי האישי ואינו קשור לסביבה , אולי.

והנה זה מוזר כתבתי עוד ערימה של שורות , טכסט.