הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בטיילת בה אני מטייל יש מקום ציבורי בו רוקדים רקודי עם, הרקוד מתבצע בדיוק במקום המעבר אין אפשרות לחמוק, אם אינך רוקד או אפילו חובב ריקוד אינך יכול שלא להשתאות לפחות מהתופעה, ראשית המוסיקה מושמעת בקולי קולות, בדיציבל מחריש אוזניים, ושנית האנשים הרוקדים נראים כמו חבורת קניבלים, אין להם שום עדינות ואו חן, שום מידה של יחס למשהו שמנכיח ריקוד בעל טעם.

הם ישראלים, הריקוד עצמו הוא שעטנז בינלאומי קקפוני, כל מיני ק'ולאזים מוסיקלים, וריקודי עמים מיובאים פלגיאט מיזרח תיכוני להמונים , החוסר טעם הזה הוא כל כך דוחה , שרק עם מטומטם כמו העם הישראלי יכול היה לגבש לעצמו זהות כל כך מפוקפקת שיכולה להרקיד עצמה תוך חסימת המעבר להולך המזדמן.

הרוקדים הם בעיקר אנשי בנקים, או עובדי מפעלים כמו חברת חשמל, או מס הכנסה , בעיקר אנשים שביום יום שולחים למשל משפחה חד הורית לרחוב, שודדי הציונות הבורגנים אני מכנה אותם הם חומסי העל של המציאות החזירית , אני חש סלידה כמעט פיזית כלפי הישראליות הוולגרית הזו , המטומטמת לעילא, זו שמקפצת לשירת השלמה ארצי, ה"משורר" הישראלי הדגול .

זה מגיע מהניצול הקאפטליסטי החזירני אתה יכול לחוש בזעם הישראלי בחוסר החמלה כלפי עניים עד שזה כמעט כמו רגש מוצק, כמו דוושה ישראלית שמדוושים בעלי ההון והעבדים הנרפים שחופרים בשבלם עוד קבר לעוד קורבנות ההשתוללות הבהמית הזו, והכל בקצב סוחף פלגיאט אחר פלגיאט של ריקוד טמבליות ישראלית.

בפעם האחרונה שעברתי שם סיננתי כוס אמק על רקדנית שמנמנה שכמעט דרסה אותי, היא המשיכה לקפץ בבוז מחליא בחוסר חן משווע כמעט כמו לוחמת שבאה למגר את היופי מהעולם .

הם שם רוקדים כל שבת כמו עדר של פרים ופרות, דורסים כל מי שנקלע למקום, לא מאפשרים מעבר, מוזר, הרי יכלו למצוא מקום שלא יפריע את מעבר האנשים דווקא שם במקום החוצה את הדרך, בעיגול הם מקפצים כל הרוצחים הסמויים מהעין של הישראליות, ההרגשה היא שככול שהם גסי וערלי לב יותר, כך הם יותר מעריצים של שלמה ארצי, זו כמעט אקסיומה , הטימטום הזה מוחלט, הוא כובש את הפרהסיה , אני זוכר שכילד הוקסמתי מחג העצמאות , כי הלב באמת רקד, והיה ברור שלא נותנים לחלש ליפול, פה זו קבוצה של רקדני טימטום, גסים רובם שמנים ומכוערים שנוטלים חלק עיקרי ברמיסת האזרחים הקטנים בישראל , חסימת המעבר היא איפה סמלית , היא מסמלת את גיבוש האכזריות השרירותית של ההויה הישראלית.