הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

שבורחים מהמציאות הישראלית, אמני סין מאד פוליטיים וחלק מהשפה שלהם היא לעמת בין המציאות והדילמות של המציאות לבין האמנות וההיסטוריה.

אצל אמני ישראל התופעה לא קיימת כמעט בצורה מופגנת אפילו ביחס לאמני הדור הקודם.

22 ההשפעה היפנית היא תופעה בולטת בקרב אמנים ישראלים מרכזיים של עשור זה כפי שנראה בתערוכה “יפן זה
כאן", שהוצגה במוזיאון ישראל ב– 2006 . העבודות בתערוכה התאפיינו בשטיחות, בדקורטיוויות, ברמת גימור גבוהה
ובמסר ויזואלי חזק ומיידי. ניכרה בהן השפעת ה"מנגה", הקומיקס היפני, והיחס שלהן לטבע כמו נלקח מהאמנות
היפנית. לצד יהודית סספורטס הציגו בתערוכה רועי רוזן, טל שוחט, דורון רבינא, זויה צ'רקסקי, איה בן רון ועוד.
הקשר של אמנים אלה ליפן אינו של רצון להשתייך לאמנותה או לתרבותה, אלא רצון להיות מרוחקים כמה שיותר
מהמציאות הישראלית ומסממני האמנות הישראלית המוכרים. יפן מסמנת בעבורם את כל מה שאינו “כאן", את
הפנטזיה האולטימטיווית למרוחק ולאחר. ראו: מירה לפידות, יפן זה כאן, מוזיאון ישראל ירושלים, 2006 .
23 יודאיקה, גלריה רוזנפלד, 2003 . אוצרת: דיאנה דלל.

 ציטוט מתוך זמן אמת אמיתי מנדלסון

לעומתם אמנים כמו יעל ברתנא ועדי נס עוסקים יותר במציאות הישראלית, אבל ביקורת פוליטית במימסד הציוני ובמימסד בכלל, לא קיימת בכלל במציאות של האמנות הישראלית זה דווקא לא אופייני לאופני הנירגן של הישראלי , אפרופו דיכוי, ממה זה נובע, ממה..