המחאה פרצה פתח לשינוי, אבל מעט ממה שדרוש הושג ואו הונח על השולחן.
בהרבה מובנים המחאה מיצגת את אותו הדבר, יש גורמים שנטלו חלק באירגון מאחורי הקלעים, והם חלק מהבעיה עצמה, הם חלק מתמונת העושק הם חלק מעיצוב חוסר הצדק החברתי, למשל השמאל הלאומי, שדוגל בקיום של וועדות קבלה ובחוסר שויון חלוקתי בישראל על בסיס גזעני ואו אידיאולוגי מפוקפק לכשלעצמו.
מכאן הדרך לשינוי ארוכה יותר, אין מקום למשחקי מחבואים, ולהסתתרות, חייבים לומר בגלוי ולתת אפשרות ליצוג המחאה האמתית. ולומר אמת, חלק מתמונת האמת הוא מצב שאדם אזרח ערבי לא יכול להיות שכן של הוריה של מנהיגה מהמחאה כי הוא ערבי, אולי אין לזה קשר ישיר לעובדה שהמחאה מתעלמת מחוסר השויון הזה, אולי, אבל גם את העובדה הזו יש לומר בגלוי, מי שאינו מבין שלא ייתכן צדק חברתי ע"י המשך הסלקציה, אינו מבין דבר.
כל עוד אין קול ברור ממנהיגי המחאה הקורא לביטול לאלתר של חוק וועדות קבלה ושל הפרקטיקה של הסלקציה, אני באופן אישי לא אטול שום חלק ולו המיזערי בקידום המחאה, מבחינתי ללא החלק הזה שקורא לשויון, אין מחאה.
כתיבת תגובה