הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

רוצים לצאת למרחב לצאת מכל הלחץ הזה, מתוגת הביחד המעיקה את זה ניתן היה לראות בחוף, אפשר היה ללכת מרחקים ואז לשבת ולשאול מה חדש, ואין מה לומר שום דבר, כי לא חדש ולא ישן, ולא כלום אותה כברת דרך שננעלת בסוף ליד פח אשפה גדולה מלבני בצבע ירקרק עם פס כתום שמפסיקה באחת את הדרך הסלולה.

בערך לפני שהלכנו משם הוא שאל אם אני רואה והסתכלתי וראיתי אכן זה היה יפה; חוטיני על נערה מתוח על עורה השחום צח וגמיש ובו-זמני מדיח, בהרגשת החדווה שאפילו הזיעה החמצמצה לא הצליחה להסתיר אפילו שדימעה של זיעה חדרה לעין, מאדימה את האישונים ושורפת כמו חומצה, אבל בסוף נפרדנו אחרי שזה היה המראה האחרון שראינו.