Archive for ינואר, 2014
Outsider Art Fair New York 2013
Posted in ויזואל on ינואר 23, 2014| Leave a Comment »
Pulse Art Fair New York 2013
Posted in ויזואל on ינואר 23, 2014| Leave a Comment »
Biennale Arte 55 Venezia – Padiglione Italia
Posted in ויזואל on ינואר 23, 2014| Leave a Comment »
abc – art berlin contemporary 2013
Posted in ויזואל on ינואר 23, 2014| Leave a Comment »
Art Stage Singapore 2013
Posted in ויזואל on ינואר 23, 2014| Leave a Comment »
Trailer – Freakstars 3000
Posted in ויזואל on ינואר 21, 2014| Leave a Comment »
Leonor Fini (1907-1996)
Posted in Blogroll, ויזואל on ינואר 20, 2014| Leave a Comment »
ליאונור פיני היא ציירת אשר נולדה בארגנטינה ויצרה אימפקט כציירת סוריאליסטית, לרוב היה זה סוריאליזם פשטני לכאורה, מהסוג שהרבה ציירים בתחילת הדרך בוחרים בעיקר כברירת מחדל של חוסר ברירה. אבל היה משהו הרבה מעבר בציורים, לי כחייל זכורה חויה ברחוב פרישמן בתל אביב אולי בגורדון, אני נכנס לגלריה במדים קצת אחרי הטירונות אני מוצב בבסיס ליד תל אביב וקופץ ערב אחד לראות ולהרגיש את העיר, ונפגש לראשונה עם פיני. ורוב הדימויים הם של חתולים או דמויות שהן חצי חתול חצי אדם יש שם איזו תהיה בציורים על הגבולות בין המינים והמציאות וזה מרתק אותי, נראה מפתה ומוזר, אני מרגיש איזשהי הרגשה מעבר, משהו שמשכיח את ההוויה הצבאית ממני, אני מסתכל ולא שוכח אותה. עברו המון שנים מאז אותו תום, וכל פעם שאני נזכר במה שהייתי אז. איזו תמימות נעורים שבה הייתי שבוי וחלק מאותה תמימות הביאה אותי למקומות ולכל מיני רגשות והזמן לא נעצר, עוד אדם שהכרתי מת החודש מכר אחד מהימים ההם, אני חושב שמגיל מסויים אנשים מתים סביבך, אני נפרד מהם אולי מרחוק והמוות הוא חלק מהחיים מהמציאות הרגילה אולי יותר מידי. בכל אופן פיני הצילה אותי מהרגשה סתמית אותו לילה, בהמשך אני אפגוש מישהי במקריות, וכל השיחה תהיה על פיני הציירת המקסימה.
http://www.bildmuseet.umu.se/en/exhibition/leonor-fini/12045
צבא פולניה; הממלכה השביעית
Posted in Blogroll, Uncategorized, אקטואליה on ינואר 17, 2014| Leave a Comment »
לאחרונה פנו אלי בגלל מאבק שאני מנהל להשתתף בתוכנית תחקירים בממלכה השביעית המצולמת, אני כמובן חשבתי והרהרתי, אין לי ניסיון רב עם עיתונאים, ואני חסר אמונה באופן קיצוני במי שחי מהמדיה ובמדיה עצמה, שילוב לא מוצלח של הססנות וחוסר אמונה.
תוך כדי שיחה עם התחקירנית של התוכנית הבנתי שזו מלכודת, היינו זו תהיה אולי תוכנית שתחשוף ליקויים במסגרת המאבק שאני מנהל, אבל היא תסגור עלי את הגולל התעסוקתי, ספק אם אוכל להתפרנס בעקבות התוכנית לפחות לא בעבודה הנוכחית שלי.
אין לי טלויזיה בבית הרבה שנים, למרות ששנים לפני שזרקתי בפועל את הטלויזיה היא הייתה בסלון כרהיט דומם, מין סמל, דומם בהחלט, לאחר שזוגתי אז הצליחה להחריש אותה לחלוטין היא נותרה כרהיט כסמל לממלכה הרחק ממני לא הפעלתי את הטלויזיה שנים עד שהבנתי שזה לא עומד להשתנות והיחס שלי יציב לגמריי וסופי, ואז זרקתי את הטלויזיה, הנחתי אותה ברחוב, והיא נאספה די מהר.
אני לא מאמין בתוכניות ריאליטי, והתחקיר העיתונאי היה למעשה ניסיון אולי לא במוצהר להפוך אותי לסוג של קורבן ריאליטי, אפילו אם בפועל זה לא הוצג כך. הניסיון להציג אדם שמנהל מאבק בגלוי הוא ניסיון שיכול להביא לסוף יכולת התעסוקה של אותו אדם, זה הבליט לי את המצב הרעוע במילא שבו אני שרוי, וגם את המשחקים הכוחניים של הגילוי וההסתרה של המדיה, את הגבול שלא נחצה מפאת החשש הקיים אבל כזה שלא דנים בו שנשאר תמיד מאחור, לאחורנה יש יותר ויותר קורבנות ריאליטי ואנשים מאבדים את חייהם, התביעות נגד ערוצים מסחריים ספק אם יביאו להם מזור בדיעבד. השאלה שעלתה לפחות בראשי: האם הגעתי למצב של כלו כל האופציות, של למות או ..של יאוש טוטאלי שלי מכל אלה שאמורים היו לדעת למנוע מאנשים להגיע לקצה ולמצב בגינו אני מנהל את המאבק, המסע הזה נדמה לי עוד לא הסתיים. אבל בקרב הקטן הנוכחי, הבנתי שגם אלה שרוצים לעזור לי לכאורה, רוצים ממני את ליטרת הבשר שלהם, הם קוראים לזה "תחקיר" אבל זה תחקיר שעומדים בו אנשים שבמילא הם קורבנות, להפוך לנטולי פנים בעצם הגילוי שלהם. ולקרבן אותם בשביל מטרה נעלה כביכול, הרגשתי אמנם לא באופן מלא ובטח שיש בהרגשה הגזמה רבה אבל זה הזכיר לי את הסלידה שלי מראיונות עם קורבן אונס, או קורבנות פיגוע, הרי בחשיפה הם שוב עוברים התעללות נפשית, או לפחות מכה רגשית טראומטית שיכולה לפגוע לפעמים לא פחות מהחויה שעברו בפועל.
בסופו של דבר התקוממתי וטענתי שתחקיר צריך לכלול ראיון לא עם הקורבנות, והמאבק שלי הוא לחלוטין לא אישי, הוא קשור בי וחבריי לעבודה, מדוע קל יותר לראיין את הקורבן, למה לא להפנות את הזרקור למי שפוגע באנשים ובעובדים. כן זה קשה הרי אין מתנדבים לא כל אחד יכול להיות אלדד יניב שפעם פגע באנשים מטעמים אגואיסטים והיום הפך לאלטרואיסט וכל שבוע מתוודה על עיסוקיו בעבר בסיפורים שקשה לדעת מה מידת דיוקם, אבל תחקיר ראוי לו שיגיע בלב הבעיה ובגורם לבעיה האיש שמסובב את הקוביה. תחקיר צולב אנשים, גם את הקורבנות הוא צולב, אז למה הקלות הזו בפניה לקורבנות ולא לאחראיים אמנם זו השיטה והנורמה אבל לא הכרח לשתף פעולה עם הנורמה הזו.
כמו הטלויזיה ששנים ישבה ללא ניע בסלון אצלי, אמרתי את הדברים בגלוי וסרבתי. נראה עוד כמה שנים יעברו עד אם-בכלל שאוכל לצאת מהמצב הזה של נוכח ודומם.
Izhar Patkin and David Ross
Posted in Blogroll, ויזואל on ינואר 17, 2014| Leave a Comment »
SPOEK MATHAMBO – CONTROL בגלל הוידאו והויזואל של פיטר הוגו
Posted in ויזואל on ינואר 17, 2014| Leave a Comment »
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
