מדינת ישראל כידוע היא מדינה נאורה שבנאורות, אם נתעלם מכמה פרקים אפלים במיוחד כמו שלטון צבאי 18 שנה של דיקטטור פאשיסט אבי האומה, או כמו החיסול המכוון של השב"כ של מחבלים כפותים בשבי בקו 300, בממשלה בה היועץ המשפטי ובג"צ בעצמם חננו את מי שביצע את חיסול המחבלים, שוב נזכיר שלא כמו במקרה של החייל אזריה, חפ"ש (חייל פשוט) לוחמי שב"כ בפקודה של הקודקוד חיסלו מחבלים בניפוץ גולגלתם במזיד, ועל זה קיבלו חנינה, ולא היה משפט ולא שום דבר.
על אזריה כולם חכמים שהרי דין חפ"ש להיות דוגמא ומופת, מהרמטכ"ל ועד שר הביטחון המתפטר ועוד מגוון צדיקים בדרגות, ספק רב אם החייל פעל בניגוד להוראות, מה גם שאם גרסתו תתאמת, היינו שלא היו כלל פקודות מפורשות לאירוע דומה, איך בדיוק יכולים להאשים אותו.
ונניח והוא טעה, הרי הלוחמים מהשב"כ שאחד מהם זה שביצע את החיסול מטעם השב"כ היה אח של ראש המוסד … הנה השתלשלות העניינים בקו 300 לידה החייל אלאור אזריה הוא צדיק וצח כשלג:
זמן קצר לאחר החטיפה, שחררו החוטפים את אסתר (אתי) בן חור, אחת הנוסעות, שהייתה בהריון והיא הזעיקה עזרה. כוחות צה"ל ומשטרת ישראל כיתרו את האוטובוס בקרבת דיר אל בלח. הרמטכ"ל, משה לוי, הנחה את הקחצ"ר, יצחק מרדכי, לתכנן פעולת השתלטות על האוטובוס. מרדכי בחר להטיל את המשימה על סיירת מטכ"ל, אותה הובילו מפקדה, שי אביטל[1], ומחליפו המיועד עמר בר-לב, ולא על הימ"מ. למחרת עם שחר פרץ כוח היחידה לאוטובוס, הרג שניים מן המחבלים, מחמוד קבלאן ומחמוד ברכה, ושבה את שני הנותרים, מג'די אבו ג'אמע וסובחי אבו ג'אמע[2]. בפעולת החילוץ נהרגה אירית פורטוגז, חיילת מנוסעי האוטובוס, מאש צה"ל[3]. שני המחבלים שנלכדו, נכבלו והובלו לשדה סמוך. ראש השב"כ, אברהם שלום, הורה לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, להרוג את שני החוטפים, כדי שמפיגוע מיקוח לא יצאו מחבלים בחיים.
יתום ואנשיו נטלו את החוטפים אתם במכונית, ובמקום מבודד הכו אותם בראשיהם באבנים ובמוט ברזל, עד למותם. גופות החוטפים הובאו לבית חולים, שם קבע רופא את מותם…..
סוף ציטוט מויקי פדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A7%D7%95_300
אשר על כן המשפט שמתנהל כרגע מול החייל הפשוט אזריה הוא משפט ראווה בו עושים פעולה נלוזה המערכת כולה ודרגים בכירים בחייל, איפה הייתה המערכת בקו 300?
היה צריך מזמן להפסיק את הפארסה הזו ולומר שטעה החייל, טעות סבירה בנסיבות העניין ולא טעות במזיד ובכוונה הוא לא שליח של אירגון ימני אפל ולא של ראש השב"כ כמו במקרה קו 300.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4832371,00.html
במדינה ראויה היה כבר צריך מבוגר אחראי לומר תניחו לחייל הזה, הוא כבר נענש בצורה אכזרית במדיה בוצע בו לינץ תקשורתי, די הניחו לו!
מדהים לקרוא את פרשת קו 300 ומי שמעורב בה ולהשוות למקרה בו קצינים בוגדים בחייל פשוט בריש גלי.
עוד ציטוט מפרשת קו 300:
בחודש נובמבר 1985 פנו שלושה מבכירי השב"כ, רפי מלכא, ראובן חזק ופלג רדי, אל ראש השב"כ, אברהם שלום, בתביעה לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו[14]. שלום סירב להתפטר והשלושה הורחקו מהשירות. אחד מהשלושה פנה אל ראש הממשלה, אך זה דחה את העניין כתלונה של פורש שב"כ ממורמר[15]. לאחר מכן, בפברואר 1986 פנו השלושה ליועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, ומסרו לו את פרטי הפרשה[16].
זמיר נפגש עם שמעון פרס, יצחק שמיר ויצחק רבין, העלה בפניהם את החשדות בדבר עבירות פליליות שנעברו בפרשה זו על ידי אנשי השב"כ, וביקש לטפל בעניין. זמיר הציע, בין השאר, לסגור את הפרשה בכך שראש השב"כ יתפטר[17]. ראש הממשלה, שמעון פרס, התנגד לכך בחריפות, ואמר: "רוצים לזרוק את ראש השב"כ לכלבים". יצחק שמיר ויצחק רבין צדדו בעמדתו של פרס[18]. לאחר שכל הצעותיו לפתרון נדחו, הורה זמיר באופן חד צדדי למשטרה לפתוח בחקירה פלילית של הפרשה. זמיר הסביר את החלטתו: "התלונה במשטרה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצים וכל הצעותי לפתרון נדחו. אילמלא כן כל הפרשה הייתה יכולה להגמר אחרת."[16]
במוצאי שבת, 24 במאי 1986 פורסם דבר החקירה בתקשורת, כשהפרסום מציין חשדות נגד "פקיד בכיר", תוך קישור מרומז לכך שמדובר בעבירות שנעשו במסווה של ביטחון המדינה[19]. בעקבות פתיחת החקירה דנו הקבינט והממשלה בעניין, ובמשך מספר ימים פעלו ראש הממשלה פרס וממלא מקומו שמיר למצוא פתרון כדי למנוע את החקירה הפלילית[20][18]. הועלו מספר הצעות לוועדות בדיקה וכן הוצע להאיץ את מינויו של מחליפו של זמיר שכבר מספר חודשים קודם לכן הודיע שיפרוש ברגע שימצא לו מחליף. בשב"כ קיוו שהיועץ המחליף יבטל את ההחלטה לפתוח בחקירה. ב-1 ביוני 1986 מונה יוסף חריש פה אחד ליועץ משפטי[21] ובתקשורת טענו שהמינוי נועד לקבור את החקירה בפרשת קו 300[22].
סוף ציטוט
שוב פעם ראו וקראו את עמדתו של רבין פרס ושמיר:
ראש הממשלה, שמעון פרס, התנגד לכך בחריפות, ואמר: "רוצים לזרוק את ראש השב"כ לכלבים". יצחק שמיר ויצחק רבין צדדו בעמדתו של פרס…..
היינו מדינת ישראל מוכנה שראש שב"כ יורה להרוג מחבלים שבויים ותומכים בכך הנאורים הדגולים ממחנה ה"שלום" (רבין ופרס) אבל מדינת ישראל מנהלת משפט ראווה מתוקשר נגד חייל שאולי טעה וחשב שמדובר במקרה של מחבל על חגורת נפץ – טעון סביר ואפילו נתמך באפשרויות שכבר התרחשו בישראל ולאחרונה בטורקיה בפיגוע בנמל התעופה. ברם, אפילו ספק לא מוטל באפשרות שטענתו של החייל היא סבירה. אולי היא לא טענה לעילא ולעילא, אבל בהחלט ניתן לראות בה החלטה סבירה. בטח שאין לו דם על הידיים כמו חלק מהמנהיגים הדגולים שלנו.
ספק רב אם הקצינים של אותו חייל ניהלו את הזירה בצורה ראויה.
החייל אזריה הוא קורבן הכי טיפוסי שאפשר היה למצוא, של חברה ישראלית מתבהמת במיוחד מתבהמת על חלשים על אלה שאינם יכולים אפילו להצטייר כנאורים כי אין להם את הלוק והניראות והמוצא הנדרש של הנאורים.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
