חוקה לא כתובה מתפרשת בעיתונות ובמשחק החברתי, בה לאיש ממוצא מסוים, בעל שיוך מסויים יש חסינות, למשל אם חטפת תינוקות ואתה שייך לאותה קבוצה, סודך שמור לשבעים שנה, אם סודך מתגלה, מגחכים אותו, אם אתה רוצח עם מדים, אם אתה לא מאותה קבוצה, או בסיירת מובחרת, סודך יישמר, יספרו עליך עלילות גבורה.
הגרועים מכל הם אנשי השירות השב"כ, רבות אין הציבור יודע, אבל על קו 300 אחד כולנו יודעים, איך יצאה הוראה מגבוה לרצוח שבויים ואיך בוצעה, איך לא נחקר איש, ואיך לא עבר משפט, ואיך קיבל חנינה.
והנה ראשי אותו ציבור מופיעים מעל המרקע ונוזפים על ההסתה ועל אלאור עזריה, כי הם יודעים שיש חוק בלתי כתוב, לא משנה מה תעשה, השאלה מי אתה, לאיזה קבוצת השתייכות אתה שייך.
העם ה"בבוני" דווקא מבין היטיב את המשחק הזה, מכאן נולדה ההתייחסות למושג ה"ש"ג תמיד אשם" זו לא אמירה בטלה, זו המציאות, וככה היא פועלת שנים.
לאחרונה מנסים למוטט את הגישה, יש אפילו אנשים מהמחנה של המיוחסים, שהם הגונים מספיק להביא ולהבין את היחס הזה ולא להתכחש לו, הם מעטים. ממש מעטים.
כאשר יגיע היום בו איש מהקבוצה שנתנו לה רישיון לרצוח ולהסית – ולעולם לא להישפט, או להיחקר או לתת את הדין, שאינה בבונית ימנית, או ערבי, או אתיופי או איזה מסתנן ועובד זר, ישלם מחיר על מעשיו, נדע סופית ונגיע לנחלה בה לומר "יש שופטים בירושלים" זו לא אמירה ריקה, עכשיו זו אמירה חלולה וריקה. כל עוד עלם מרמלה ממשפחה קשת יום, שבכל זאת העמידה אותו לרשות הצבא, והוא הפך ללוחם, אבל טעה מרות ברגע אחד נמהר, ועליו משיתים העיתונות, האקדמיה, אותם כסילים עם מדים וללא מדים את האחריות הבלעדית למוסר של ישראל, הוא המסכן זכה להיות ה"סמל" המוסרי של אותה ישראל שבעה, חזירית ונוטפת צביעות עד צוואר.
ובית משפט חגג עליו, הכה בו ללא רחם, הוא ישלם את המחיר על חטאי החברה בישראל ימצו איתו את הדין בלי טיפת חמלה, גם החמלה תהיה לאחר שקברו את חייו באופן חלוט לעולמים.
על זה כתב בוב את ההוריקן שלו, על כך שיש אנשים שנולדים "אשמים" הם הקורבן האולטימטיבי – של חברה נאורה, המקרבנים תמיד לבושים טוב, מדברים ברהיטות, ובעלי תוארים ממשפחה צחה. הצחות הזו היא מועדון חברים סגור. הצחות הזו היא משפט מוכר "מלח הארץ" מי ששיך לצחות מוגן, מי שלא תמיד אשם ותמיד נחשד. כולם מבינים שזה ההתגלמות של המשחק הגזעני של החברה הנאורה בישראל ככה היא מפעילה מנופי שליטה, ככה היא טומנת מלכודות, ככה היא שולטת.
האיש במדים עזריה עשה מה שרוב אלה המטיפים לו עשו לפניו, הוא נשפט, ויירקב בכלא, הם ימשיכו להטיף.
הורסיה הישראלית במקרה אלאור שונה קצת ומורכבת יותר, המפקדים שלחו אותו, הטיפו לו, יצרו בשבילו מציאות בלתי אפשרית, גם מתנחלי חברון עזרו לו להגיע למחוזות האלה הם עמדו לידו והלהיטו אותו עד שירה בלי להבין איפה הוא נמצא, השמאלנים הדגולים מהסיירות בהם מקבלים רישיון לרצוח עמדו ולא האמינו שהילד הזה מרשה לעצמו מה שרק להם מותר, לרצוח, בשם הקולקטיב הצדקני.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
