סתו שפיר הייתה חלק ממקורבי פואד, קשה להאמין שהיא מאמינה לדבריה שלה עצמה נגד שחיתות. כולם ידעו עד כמה מושחת היה פואד, כולל השוטר הצבאי שאפילו כתב על כך, על ההנחה שעשה לסחבק פואד.
העיתונאים שלנו לא מחו, אברמוביץ לא צייץ שעה ששמעון פרס קיבל 11 מיליון ליום הולדת אחד, מחברים, טייקונים וגו. את הנתון הזה על עלות החגיגות של יום ההולדת של פרס פרסם בית הנשיא בעצמו, עוד פרסם בית הנשיא כי המתנות אינם על חשבון משלם המיסים. מתנות לזה מותר ולנתניהו אסור.
זה לא הופך את ביבי לשה תמים, אבל ביבי בהחלט לא שונה משמעון פרס או מאולמרט – הוא הרבה יותר צנוע מפרס. אולמרט לא הועמד לדין על מתנות בערך של מיליונים,למשל בנושא העטים שקיבל.
אז איך מפסיקים את העניין הזה של חלוקת השלל של מנהיגים. שאלה מאוד לא ברורה צבא פולניה מייחל למנהיג שיהיה לא בגין. אבל יהיה מסוגל לחיות ללא כזו חיבה למתנות כפי שמוכרת לאחרונה ממנהיגי ישראל, משמעון פרס ועד בנימין נתניהו.
אולי משיהיה כזה מנהיג, אפשר יהיה לדבר קצת אחרת. כולם אוהבים מתנות. קשה להבין עד כמה, עד לרגע בו זה הופך לנחלת הציבור.
התקשורת עושה אכיפה סלקטיבית, אינה מפרסמת על מנהיגי שמאל, על שפלותם וחוגגת ברוב עם את קטנות נתניהו. אכיפה כזו סלקטיבית, היא גרועה לא פחות משחיתות.
איך המנגנון הזה עובד?
הנה פוסט של אחת בשם חנה קים, עיתונאית שפעילה מאד במוחים נגד שחיתות נתניהו, ומסבירה למה פואד היה מענטש, מושחת אבל מענטש, ככה זה עובד המנגנון הזה שבו אתה מעדיף את המושחתים מהמחנה שלך ואף מחבב אותם, טיפלה, ללא הבושה בעודך שוצף על מנהיגים מהמחנה השני שחטאו בדומה לאלה שמקורבים אליך.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
