עד שבנאדם מת.
איך ממשיכים במלחמה בלי להרוג בלינץ תקשורתי?
יגיע היום שאיש חף מפשע יומת ע"י עיתונאי או עיתונאית עם אג'נדה הכי מוצדקת, האם החיים של בנאדם הכי חוטא שווים כקליפת השום?
למיטב ידעתי אין עונש מוות עדיין – בסוג העבירות המדובר, אבל הלינץ התקשורתי בהחלט מביא את עונש המוות לחיינו, החיים של בנאדם נפרשים מעל המרקע, אין לו יכולת להתגונן ברוב המקרים, הוא נשחט, מוקע, הופך לדמות נלעגת ושנואה, הדרך קצרה משם למותו.
בשום חוק על הטרדה או אפילו אונס, אין גזר דין מוות. עדיין.
למרות שהתופעה נחשפה בבית ספר לאמנות היא קיימת באקדמיה, בגלצ בטלויזיה, בעוד מקומות. בכל מקום בו יש כוח לבעל תפקיד שיכול לגרום לו לניצול, או לה. למרות שברוב מוחלט של המקרים מדובר בגברים.
צריך לזכור שלהיות תליין זה לא פחות גרוע ממעשה הנבלה שמיוחס למנצלים מיניים כאלה ואחרים, לאף אחד אין זכות לקחת חיים של מישהו אפילו כשמדובר באשמאי או איש אפל שניצל מעמדו.
בתי משפט מתייתרים, כי עיתונאי או עיתונאית חושבים שמעמדם מקנה להם זכות מיוחדת במינה לקחת חיים של בנאדם. יש יותר מידי עיתונאים ועיתונאיות שעברו כל גבול, שיש להם כוח מוגזם. זה לא פחות איום ואפל מהעבירה שהם מנסים למגר, אולי הרבה יותר אפל. בסופו של דבר חיים של בנאדם הכי שפל יקרים הרבה יותר מצדקנות מיוסרת. בדיוק לשם כך יש בתי מישפט, שימצאו את העונש הראוי. זה לא תפקידה של התקשורת או של עיתונאי או עיתונאית.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
