הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מעולם לא הייתה רעות אמיתית או קרובה למושג, בארץ הצבי. המשורר שהתהלך עם ישכה שדמי המפקד המחט של הטבח בכפר קאסם, התכוון שיש לרעות מקום רק בקרב אנשים מאותו סוג, מאותו כפר, עם הבלורית המסוימת. הוא לא התכוון שיש רעות לכולם.

זה לא לכולם ולא התכוון להיות עבור כולם. אף אחד לא חשד שזה כזה חתרני כשיצא השיר, בתנועות נוער הכריחו אנשים לשיר את זה, דמעה רטובה ומלוחה זלגה. אבל האמת היא שלא הייתה באמת רעות, מעולם לא הייתה אפילו קירבה ואחווה, אולי במלחמות היה מין סנטימנט של הישרדות שכביכול הנכיח משהו דומה לרעות, גם הוא היה מפוקפק ומסויג.

גם לא ממש זוכרים את כולם, אותו שלטון הקפיד להסתיר את הלוחמים שלחמו בגיטו וורשה שלא היו בקירבה למחנה שלנו, גם לוחמי האצ"ל והלח"י לא זכו להיות גיבורים של כולם, עד שהימין עלה לשלטון. בלח"י היו לוחמים מהשמאל.

אף אחד לא התכוון לזכור את כולם.