הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אנסה אולי אצליח, לא בטוח.

מה מטריד כל כך ביחס לו זוכה שפי פז, פעם חברת מרץ מהשמאל, היא אפילו השתתפה במחאה נגד המתנחלים בסבסטיה, אי אז שעה שרבין ופרס הפכו את ההתנחלויות למציאות. עשרות שנים היא הייתה חלק מהשמאל, בשר מבשר השמאל השתתפה בפעילות להטבית, טוב בשל השעה והעייפות אעשה שימוש בויקי האדיבה:

לאחר היציאה מהארון הפכה לפעילת שמאל בולטת והייתה חברת מרצ עשרות שנים. היא הפגינה עם שלום עכשיו בסבסטיה מול גרעין אלון מורה (איך הייתה הפגנה בסבסטיה של שלום עכשיו שלום עכשיו קמה רק ב- 78 – נו טוב תפסתי שערך שאני מוציא מויקי מכיל סילוף היסטורי), נגד חידוש ההתיישבות ביהודה ושומרון, בקיץ 2011 הייתה פעילה במחאה החברתית.^[2] פז פעילה לסבית בולטת במאבק לזכויות הלהט״בים, במסגרתו הייתה חברה בקל"ף. היא התייצבה למשמרות מחאה מול בית הנשיא עזר ויצמן, לאחר שהתבטא באמירות הומופוביות ושוביניסטיות ועמדה לצד הטרנסג'נדרים והדראג קווינס במהומות ויגסטוק 1998.^[2]

עד 1995 התגוררה סמוך לתיאטרון הבימה. בשנת 1996 בחרו פז ובת זוגה לעבור להתגורר בשכונת שפירא בדרום תל אביב, בגלל הרב־תרבותיות והגיוון האנושי.^[1] שם ניהלה קשרי שכנות וחברות קרובים גם עם קהילת המהגרים בשכונתה ובפרט בבניין מגוריה, בה התגוררו שתי משפחות של ניגרים שהפכו לחבריה הטובים.^[1] בשנת 2002, במהלך תקופת הגירושים הגדולים שיזם אריק שרון, היא אף הסתירה בביתה שכן מהגר עבודה בעת פשיטה של יחידת עוז. אך עם הגידול העצום במספר המסתננים, בעיקר מאריתריאה, היא החלה להתנגד לשהייתם בשכונות דרום תל אביב. סוף ציטוט

היא עברה מהפך, אני לא בטוח שהיא בימין אבל היא מתנגדת להמשך שהיית המהגרים או המסתננים כל אחד וההגדרות שנוחות לו, איך ממצב שהיא מסתירה בביתה אנשים מאפריקה היא הופכת למתנגדת פעילה בחזית לשחרור דרום תל אביב?

האם לשמאל יש פתרון למצוקות של אנשי דרום תל אביב?

אני חושב שלא, ולמרות ששפי פז עברה את השינוי בגלל שחשה מקרוב מה קורה לאנשים שנאלצים לחיות בתנאים של מצור אישי ופגיעה בחייהם, למרות שברור שיש בתוכה מאבק פנימי היא הרי באה מהשמאל מתוך מרץ. הם לא מבינים ומנסים לגרש אותה, פרופסור לספרות ממש מתנפל עליה, לבסוף מביאים שוטרים ומאבטחים. בטוחים כנראה שאם יגרשו את שפי פז האנשים שמתנגדים כל כך לגירוש, הבעיות של השמאל תפתרנה.

אולי במה שקרה באולם הזה מתמצה כל היחס האכזרי והשנאה של השמאל לאחר בישראל, והשנאה כן השנאה היוקדת למי שנתפס כימין, שנאה די פרוורטית ממי שמנסים לטעון להיותם ליברלים משמאל, חוסר היכולת שלהם להקשיב לה, להתדיין איתה ממקום של שוויון. ברור שזו ההתנגשות הכי מובהקת בין השמאל למציאות. כדאי להקשיב להתנגשות הזו כאילו היא התרחשות חברתית במעבדה הלוחצת של החיים שמזמנת לנו קונפליקטים לא קלים ולא לפי הזמנה, משעה שאנחנו כבר שם חייבים להתמודד, השמאל בוחר בשנאה עצמית. זו שנאה מוכרת, לא חדשה, ההפגנה של השמאל המתריסה מול סבל אנשי דרום תל אביב היא אותה שנאה שהשמאל הבורגני מכיל בתוכו ונושא כמו חיידק אלים שנים על שנים. ככה נולדה בשעתו המהפיכה של הפנתרים זו אותה שנאה, אגב שפי פז היא בת לניצולי שואה שנולדה בפולין.

קשה לשמאל להתמודד איתה, היא לא סטרואוטיפ של איש ימין שקל להדוף בבוז.