עניין חשוב, סוף סוף, הגלגל מתחיל להתהפך, אבל אנחנו רק בראשיתו.
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה הבוקר (רביעי) תביעה ייצוגית נגד 30 מפעלים מזהמים במפרץ חיפה. התובעים, עמותת "אזרחים למען הסביבה", דורשת לפצות כספית כ-3,000 תושבים מאזור חיפה שחלו בסרטן ריאות ובסרטן לימפומה, שאינו הודג'קין, בשבע השנים האחרונות. אל התביעה צורפו חמש חוות דעת של מומחים המוכיחות קשר ישיר בין המחלה לזיהום התעשייתי.
עוד יעברו שנים עד שיהיה פסק דין, אבל הכיוון של המפרץ המזוהם מתחיל להשתנות, יעברו עוד שנים, אבל אפשר בפרץ אופטימיות לפנטז שיהיה יום אחד מפרץ הרבה פחות מזוהם, אבל זו רק פנטזיה, זה איזור נגוע כל כך, העסק שלי היה שנים שם, במלחמת לבנון השניה חודשיים העסק היה סגור, הבנתי מהטיווח של הטילים שמכל האמוניה הוא המטרה, נשארתי בבית, אחר כך הצלחתי לשרוד עוד כשנתיים עד שהרמתי ידיים.
כל יום היה ריח אחר, לפעמים הריח היה מעיק, הריח היה נספג בבגדים, יש ימים אפילו עכשיו, בואך בתי זיקוק, שריח כבד של בנזין באוויר. במלחמת לבנון השנייה התחלתי לנסות להבין איך נולדה הצרה של האמוניה, הסתמכתי על מה שהיה ברשת, מצאתי שתי משפחות שקשורות במכל ובהקמתו ובחוסר היכולת לסגור אותו, משפחת שרון ומשפחת רבין, לא אכנס לזה. המכל נסגר, יש לי פרוטה אחת לפחות במאבק לסגירת המכל. שום דבר לא קרה למרות ההפחדות, והניסיון למנוע את סגירת המכל. עובדה אין מכל והמפעלים עדיין קיימים וכנראה ממשיכים לזהם, אבל פחותה הסכנה לפיצוץ מכל שהיה כפצצה מתקתקת.
אגב במלחמה הארורה, מתו עשרות אנשים באיזור חיפה מהפצצות הטילים של החיזבללה. הייתה תקופה הזויה, חצי שעה מחיפה התנהל לו עולם אחר, סוריאליסטי, רק חצי שעה, ואין את המורא והטרור שבו היינו במלחמה, כל יום קמנו, והאדמה רעדה. אולי גם האמונה שלי שיום אחד יהיה שלום ספגה במלחמה ההיא מפלה, אבל עוד האמנתי עד שהמציאות ניצחה.
נחזור למאבק לפיצוי חולי הסרטן.
אני לא אופטימי, כזכור לוחמי השייטת שחלו בסרטן ניסו לתבוע את המדינה ששלחה אותם לשחות בקישון, שעד היום מזוהם, אבל קצת פחות. בית המשפט השיב ריקם את לוחמי השייטת שחלו בסרטן, וניסו לקבל מהמדינה פיצוי, בית המשפט לא הכיר בזיהום הקישון כגורם מחלה. אבל עוד רבה הדרך אולי הפעם זה ישתנה.
מה שכן חייב להשתנות, זה שינוי יסודי במפרץ, בהרכב המפעלים, להעיף את המפעלים המזהמים, מי שלא יכול להפחית את הזיהום, לסגור, כמובן שאסור לזנוח את הפועלים ואת מי שמעוסק במפעלים, אבל הכתובת על הקיר.
