Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

כל כמה שנים נזכרים שוב באחוות העמים המלבבת עד לזרא ששמה אולימפיאדה, נקבצים כל העמים, השוחטים והנשחטים יחד, תחת קורת-גג אחת, או שמיים אפורים בלב אימפריה לשעבר שחנקה למוות תרבויות אינספור בכל היבשות, וזכתה לכן  לארח כבר פעם שלישית עוד אולימפיאדה.

שוב נראה אנשים צעירים חלקם, רצים על סמים לשום מקום, נאחזים בתהילה וכל העולם יעצור, מילארדים הושקעו בהיכלות ואיצטדיונים עם אסתטיקה פאשיסטית, דווקא בלב מקום מושחת כמו לונדון, עיר יפיפיה לכל הדיעות עם השפעה שלילית מסויימת, או לפחות חסרה משהו ממידת הכנות, שוב הסיסמאות האלה על תחרות הוגנת, ספורטיביות וכל הממבו הזה שנכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני מצופה בדימעה שקופה של קיטש מנעים ומלכד, חגיגה של לאומנות, שמזכירה את האולימפיאדה ההיא בברלין לעיני הפירר כשאתה חושב שאפילו אז לא נעצר שום דבר והמכונה הנאצית קיבלה לגיטימציה מהוועד האולימפי העולצי עם הסיסמאות שלו על הגינות ובלה בלה, הפעם זרקו ממסוק בלילה איזו מלכה קשישה ונרגנת, הברכה שלה לפתיחת האולימפיאדה הייתה אחת הברכות הכי חמוצות שיצא לציניקן כמוני לשמוע והנרגנות והביטול של מה שאמור היה להיות חגיגי הדהד כמו המראה הדודתי שלה שנראה הזוי לא פחות מהמוסד האנכרוניסטי עצמו שהיא מייצגת, ומצד שני היה בה משהו אותנטי, זו בריטניה, שכבשה אנסה ו"תירבתה" בדרכה המיוחדת את העולם, בריטניה שלא כמו גרמניה ויתר מעצמות קולניאליסטיות לא שילמה מעולם מחיר תדמיתי על מעשי הג'נוסייד שביצעה, ההפך, כולם מפארים את ההומור הבריטי הדק הזה, ובחסותו  של שייקספיר הגאוני  נמחצו ונעלמו עוד ועוד תרבויות או הן נאלצו לעבור חינוך מחדש שכולו עידון תרבותי מפעים,  ומאז שומעים BBC ונחנקים מהתרגשות.

אצלנו שוב נשמע קולה של ארד, יעל ארד, נו שוב היא תלהג כמה ימים על יוקי או מה שזה לא יהיה, מזל שאין לי טלויזיה, עולם עם סדר עדיפויות מוזר עם כל כך הרבה עוני וסבל נכנע לכמה הלומי סמים שקופצים ורצים כאילו השד אחז להם בגופיה. מחכים לרגעי התהילה על הפודיום, שישמע ההימנון הלאומני, כן הכוח  המשחית של הלאומנות נחגג ברוב עם, בהתפעלות עם זיעה ניגרת, כולם נכנעים לאושר היווני האולימפי האידיאלי, רק חבל שביטלו את המנהג להתחרות עירומים, זה באמת חסר, מוזר שדווקא אז לפני אלפי שנים האנושות הייתה מתקדמת יותר וטיבעית יותר מהיום, המתחרים אז בטח לא לקחו סטרואידים וכל מיני סמי מרץ ולא היו שפני נסיון של מעבדות כימיות מתוחכמות, פה ושם ספורטאי מתוודה ואו מתגלה כצרכן של סמי אשליה שהיו אמורים להבטיח לו חיי תהילה ואולי גם רווחה כלכלית.

נו שיגמר כבר ….

Read Full Post »

גור שמן פוסע במורד המדרגות, אולי אני מקל ראש בחרפה הנוכחת, גור חזירים מקל או שוט של סצינה סאדו מאזו בידו והוא רודה בעם המסכן שגם נהנה ולא קצת, נציג של שכבת ההון ואיזה כת שמאל ציונית, גור החזירים נראה כמו איזה נער כפרי בור מעיר פועלים רחוקה באיזה ארץ בלקנית שזה עתה נחלצה ממלחמת אזרחים ממארת, אבל הוא מחזיק במקום קדוש את רוב הונה של הארץ הקדושה, באיזשהי הליכה נבערת ובקול צווחני קשור לפוליטיקה הבורגנית משמאל או מימין, נובח על הרעות, ועל הרעה הרעה הרעה, שהפכה לרעה חולה, וקם ובא בכל המקומות ובכל החצרות בכל חלקי ביתו תלויות עבודות אמנות הכי מתוקות של מיטב האמנים, סוגדים לו מעצמות ואפילו ארץ רחוקה מינתה אותו לשגריר נודד בין נפיחה אחת לרעותה שהוא משחרר לאויר הקדוש.

ולידו פוסעים נכונים לכל שקר המתחזים אלה שנקשרו בחן מסויים לנרטיב מלא חמלה אבל ככול שירבו לעורר את יצר הצדקה הצדקני עד לזרא, באופן גלוי וסתמי, יסתירו כיסים מלאי כסף, נותנים לחשוב שהכל למען המהפכה הגדולה והחשובה, והופכים כל כיס, מרוקנים את תוכנו, ומחלקים לעצמם דוידנד מכובד, שלא נחשוב שיש לרגע אחר ויתור על מראית העין הכפולה ולפעמים המכופלה, הכל נעשה במין הצטיינות צדקנית מטונפת, אבל בארשת נבונה כביכול ומתונה, לסבול בצער העולם ולהכניס יד נעלמה ועמוקה לכיסים של פשוטי העם שמאמינים בעיקר למדכאים שלהם.

Read Full Post »

כמו שהבטיח, והייתה שיחה טובה, תהיתי למה הוא בא בכל זאת זה נדיר, ואני חושב שהוא מריץ אותו כמו שעוזריו של רופא מכינים לו בחדר ניתוח את כל הכלים, מסודרים, אחרי שעברו תהליך מדוקדק, אני רגוע.

שמעתי על התוכניות של הוזיר, אין זה מענייני ולא לשם זה התכנסנו אבל בדבר אחד הוא עזר, הוא נתן לי להבין שאני צודק, והיום זה לא באמת מצרך כזה חשוב, הצדק.

החום משגע, אולי אפילו מורט את לשד החיים, אי-שם כאשר החלטתי לטייל באיזה איזור צחיח בזמן שהייתי עלם, נתגלתה לי בדואית, כמו כתם בהתחלה, כתם דהוי שרק העין מצליחה להבדיל מהנוף, אולי פאטה מורגנה – ככה עוברת מחשבה ראשונה, עד שהכתם המהביל הלך והתבהר, וראיתי בהתחלה את ידיה, ורגליה, ואת הטורסו עד שראיתי את פניה, או מה שניתן לראות, שום דבר לא היה שם מסביב, מדבר צחיח וכמה עצים פזורים ואיזה שיח שפתאום היה נעלם ואו מופיע מחדש עם משב רוח פתאומי, רק היא והחום, ואני, ולא רק אני, היו עוד חיילים עימי, ולא הפעם לא היה לצבא פולניה מה לתרום.

החום הופך למשטה ומעיק, הופך כל רגע של צלילות לנדיר, אוחז בי כאילו הוא יודע לסחוט ולסחוט כאילו אני לימון שחייב סחיטה עד טיפת חמיצותו האחרונה.

Read Full Post »

רוצים לצאת למרחב לצאת מכל הלחץ הזה, מתוגת הביחד המעיקה את זה ניתן היה לראות בחוף, אפשר היה ללכת מרחקים ואז לשבת ולשאול מה חדש, ואין מה לומר שום דבר, כי לא חדש ולא ישן, ולא כלום אותה כברת דרך שננעלת בסוף ליד פח אשפה גדולה מלבני בצבע ירקרק עם פס כתום שמפסיקה באחת את הדרך הסלולה.

בערך לפני שהלכנו משם הוא שאל אם אני רואה והסתכלתי וראיתי אכן זה היה יפה; חוטיני על נערה מתוח על עורה השחום צח וגמיש ובו-זמני מדיח, בהרגשת החדווה שאפילו הזיעה החמצמצה לא הצליחה להסתיר אפילו שדימעה של זיעה חדרה לעין, מאדימה את האישונים ושורפת כמו חומצה, אבל בסוף נפרדנו אחרי שזה היה המראה האחרון שראינו.

Read Full Post »

תשאלו את חנה מרון; כל שנה בסתיו באורח פלאי לקטועי רגליים וידיים צומחת רגל מיסתורית – כלל לא ברור איך, ובאיזה מנגנון מופלא מדובר, חולי סרטן שרק גילו גידול ממאיר זוכים פתאום לריפוי מיידי, פשוט איזו פקידה מהביטוח הלאומי באה ונוזפת בגידול החוצפן (!), דווח על זה בהרחבה בביטאון הרופאים האורטופדיים ובכלל בקרב הרופאים יש דאגה, מה יהיה אם התופעה תתגבר, מי בכלל יזדקק לרפואה? לא רק רגליים צומחות לפי ביטוח לאומי, קשישים קמים, והופכים צעירים לפתע, הם פתאום הופכים לבני טיפש עשרה, ניסים איומים מתרחשים בביטוח לאומי, אולי צריך לשנות את השם ל"נס הלאומי לישראל" אמממה.. יש בעיה אחת בכל זאת, אם כל הניסים מתרחשים, וכבר אין מזור, ואין סבל ועניים נעלמו מהארץ אז בשביל מה לגבות כסף מהאזרחים?

 

הביטוח הלאומי: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1779510

Read Full Post »

ככה לפני כמה זמן עמדתי בעליה, מנסה ללא הצלחה מרובה להתחמק מהשמש, החום היה כזה גדול שהרגשתי איך העור שלי  בוער, ואז ראיתי אותו עולה לאט לאט במעלה הרחוב, העליה הכריחה אותו ללכת לאט ובקפדנות, ואני הבטתי בו עולה, עם הזקן הלבן ומסתכל מסביב, עד שהגיע אלי ואז מבטנו הצטלבו לרגע, ואני כנראה הייתי חלק מהנוף, איני יודע אם אהב או לא אהב את המראה, הוא מביט בי, ואז הסתכל על הבתים, אולי על העתיד.

Read Full Post »

רוצה להקפיד ולהתאבל – היא רוצה שכל יום יהיה אבל  מזכירה לי את הזקנות מהאי ביוון עוטות השחורים, פעם שאלתי למה הן בשחור, ומישהו טרח להסביר לי שאלו המתאבלות, תמיד יש על מה ועל מי להתאבל, מישהו הרי מת לא מזמן, חייבים להיות בטראנס הזה, כנסיות קטנות נבנו מין מינאטורות של אבל, בתוך הכנסיות מן הסתם נשים קטנות מתאבלות., בזכותה האבל הוא ערך מוקפד, בנה לא חי, אם הוא מאיים לחיות היא הורגת את ניצוץ החיים שרק מנסה להשתחרר לעוף מתוכו, להמריא מתוך המחבוא, אישה מצא הבן, והיא מקפידה לריב עם האישה, יום יום, היא מכנה אותה בשמות, השם הכי רגוע: כלבה.

ואין יום שהיא לא תצא לאור ותצעק "אני לא יכולה יותר"  כך כבר שנתיים, היא מודיעה שהיא לא יכולה יותר, המעגל סביבה מתהדק, אין הרבה שנשארו מחוץ לחיצי הרעל, כמעט כולם נכנסו, חוץ ממני, בנתיים.

היא מקפידה לצעוק לתוך הנייד צעקות שלא אפספס חס ושלום, כל פעם היא באה מאחורי, ואז רוטנת, אני דומם, מתיחס אליה כמו אל רעש, כאילו אוטבוס שהמנוע שלו תפס טורים ופולט לעברי נהמות נעמד ומביא אותי לסף אי-היכולת להכיל את הרעש, היא כמו אטבוס בלי נהג, עולה במדרון, ומחליקה תוך ציפצופי עניות עד שאוזני מבקשות קצת הפוגה, אני נזכר שאני צריך להשתין, איזו הקלה. אני מתרחק ממנה ומודה לשלפוחית שלי על שהצילה אותי הפעם.

יום אחד הסברתי לה על האלמנה השחורה, היא הביטה בי כלא-מאמינה, אבל כבר זה היה במורד, כבר לא יכולתי לטפס חזרה, אולי זה היה בלתי נמנע, אולי פשוט האלמנה השחורה התקרבה אלי קרוב מידי. הסברתי לה אבל היא לא הצליחה להבין, היא לא מאמינה, היא יודעת שהיא רק היא יכולה להיות האלמנה השחורה.

Read Full Post »

רוצה להיות חכם, הוא רוצה, אבל הוא תמיד באיזשהו רגע מתחיל לצעוק ולקלל, וזה היה יכול להיות משעשע, האיש משקר ואפילו שערות ראשו הקירח מזדקרות אחת אחת בשורה, ממש, מנסות להזהיר "היי אני משקר"

אבל אמנים הרי משקרים, מיטב השיר כזבו, אבל למה השקר של הבריון הוא שקר לכאורה בלתי מתקבל, האם משום שהוא פשוט מידי, גס, תפור בידיים וולגריות, משמש רק תירוץ לאיזה תרחיש בלתי מתקבל על הדעת, משהו אלים ברקע תמיד, אתה מסתכל על הבריון עוד רגע הוא יתפרץ, כמעט בודאות, הוא יחזיק את היד מעל הראש, יכווץ אותה לאגרוף, ויראה כאילו עוד רגע אגרופו יוטח בפרצופך, עליך להיזהר, אתה הרי שביר, אדם שיכול להיפגע.

השפה הזו היא שלט רחוב, שמאיר ומראה, ומדבר אלי, הוא יודע שאני ארתע, כמו ניידת משטרה שאתה רוצה להימנע ממנה כי היא לא נעימה כי שפת יושביה אלימה, למה הבריונות הזו נחוצה, יהיה מי שיאמר שלמען הסדר הטוב צריך להפעיל כוח.

הסדר הטוב זקוק לבריונים, אמנם זה לא חוק טבע, אבל בשטח הרי אין לחוקי הטבע מי שייצג אותם, ומי שמנצל במילא את שטח ההפקר הזה של הרכות שקולה כמעט לא נשמע, הם הבריונים. הבריון מסתכל; הוא מרגיש טוב, הוא שולט על המצב אני בשאט נפש נסוג רק  מעצם מהמחשבה שעלי להישאר במחיצתו.

Read Full Post »

עם רדת הערב, אני מתגלגל ברכבת למטה, לעירי, חוזר מירושלים, עייף אולי מרוצה אולי הוזה, דיכדוך נעים ותוגה ממהרים להשתלט עלי, אני לעיתים נזכר ושוכח מהר מולי יושבת אישה נאה, בהריון, מידי כמה זמן אנחנו מחליפים מבטים, ואני קורא ספר של מישל וולבק, פלטפורמה, סצינות מין די בוטות, השפה שלו משתלחת וקולחת, הוא אומר משהו והרכבת יורדת למטה למטה, אני מביט בה יורדת בשיפולי ההר, וחושב על משהו.

עשיתי עבודה בירושלים בשבוע הבא אני אחזור לעבוד שם, אולי אחזור עוד כמה פעמים, ירושלים זרה לי, אבל הדרך אליה נעימה, בדרך כלל אני קורא ספר, לפעמים אני קורא ומסתכל. בתל אביב עולים אנשים אחרים, חיילים, חיילים הם אנשים משעממים וקולניים, כאלה שלא רואים אף אחד ממטר וגם לא קרוב יותר, מולי איזה אחד סגפני שלא סותם לרגע, מעביר אצבע דקה בסמרטפון ומדבר כאילו לאלוהים שעונה לו במאולץ, אני עוצם עיניים, והרכבת ממשיכה להתגלגל.

 

Read Full Post »

כמה שנים אני נאחז בחוסר הגדול הזה, מנסה לתהות אם זה יסתיים, אבל יודע אולי בקריצה שזה לא תמיד מובן מאליו, אלוהים זה יצור חמקמק, מי כמוני מכיר את המושג החילוני של הנטישה הגדולה, אין טעם בטקסים הרי הסדר הנכון הוא אותו משפט או דבר שנאמר בתוכך, בינך לבינך, וטעות לומר שהוא פניה למשהו חיצוני, זה משהו פנימי, מין הד שיודע להציק לך ברגעים הנכונים ולאחוז את כל התחושות וליצור פקעת מצוברחת עד עמקי נשמתך הרגישה.

אין אמונה אין, אני אומר ואז ברגע השפל הבא יהיה משהו שיחזור אלי ויביט בי מעשה שטן ברגע הנכון, כלומר ינטע בי את הפיקפוק, זה לא ישנה כלום, הסלידה מתחילה כאשר תחושות אינטימיות הופכות לכלי נשק, למהות שבצידה שכר ופונקציה, והרי אין שכר בזה, זה לעצמו, ניבט מתוכי כאילו למרות הכל למרות כל האזהרות והמודעות, זה שם נמצא ואומר לי את הדברים הכי כמוסים בלי לבקש ממני רשות, מאחז ואוחז, נח ונוכח בי, כאילו זה למרות הכל.

הקרעים ברורים חומה של ידע ומחשבה צלולה מתנה שלעיתים מתעלמים ממנה מפרידה, אבל לא תמיד החור סתום, והפירצה צצה בדיוק כשאין מוצא.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »