הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

עם רדת הערב, אני מתגלגל ברכבת למטה, לעירי, חוזר מירושלים, עייף אולי מרוצה אולי הוזה, דיכדוך נעים ותוגה ממהרים להשתלט עלי, אני לעיתים נזכר ושוכח מהר מולי יושבת אישה נאה, בהריון, מידי כמה זמן אנחנו מחליפים מבטים, ואני קורא ספר של מישל וולבק, פלטפורמה, סצינות מין די בוטות, השפה שלו משתלחת וקולחת, הוא אומר משהו והרכבת יורדת למטה למטה, אני מביט בה יורדת בשיפולי ההר, וחושב על משהו.

עשיתי עבודה בירושלים בשבוע הבא אני אחזור לעבוד שם, אולי אחזור עוד כמה פעמים, ירושלים זרה לי, אבל הדרך אליה נעימה, בדרך כלל אני קורא ספר, לפעמים אני קורא ומסתכל. בתל אביב עולים אנשים אחרים, חיילים, חיילים הם אנשים משעממים וקולניים, כאלה שלא רואים אף אחד ממטר וגם לא קרוב יותר, מולי איזה אחד סגפני שלא סותם לרגע, מעביר אצבע דקה בסמרטפון ומדבר כאילו לאלוהים שעונה לו במאולץ, אני עוצם עיניים, והרכבת ממשיכה להתגלגל.