Archive for 3rd ב-מאי, 2008
run one
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 3, 2008| Leave a Comment »
הביום של המציאות
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 3, 2008| Leave a Comment »
אני לא אכנס לזה ממש לעומקם של דברים גם המדיום וגם מה שעובר עלי כעת, הכול ביחד אינם מרשים לי.
אבל התופעה המוכרת היא חוסר יכולת וגם חוסר רצון להתייחס למציאות "כפי שהיא" למה הכפי שהיא במירכאות ?
מפני אחת הטענות של הפוסט שאין דבר כזה "כפי שהוא" , היינו המציאות היא סוג של התחזות כדי לנסות ולהיות רלבנטי , חייבים לביים פוזה, ורצוי שהיא תהיה בעלת כמה שכבות של קיום, המודרניזם וטענתו לאורגינל , למקורי, למשהו שהוא בפני עצמו הובסו, המציאות היא מציאות מבוימת, היא תלויה בנרטיב של המספר, של הקורא, של הנדמה ושל הסימול רקה , המציאות אינה יכולה להיות קריאה בכלים מודרנים.
התוצאה הנילוות היא שחיתות , כאשר יש מרחק מהדבר עצמו, אין בו צורך ואז נוצרת מציאות רבת פנים, מסואבת, שמכילה כבר את הרשות לרמות , אי-אפשר שלא להתייחס לריאלי, להישרדות שהיא בבואה של אותה מציאות, המציאות עצמה לא רק שאינה "קיימת" היא קלישאתית , היא נשענת במקרה המודרני על מוסר חסר רלוונטיות ולעיתים על ערכים ועקרונות שהם אבן נגף בתרבות הפוסט הנוכחית.
המוסר המתפקד כעת הוא מוסר של דבר והיפוכו, אין כללים אוניברסליים כי כלל אוניברסלי במימדים שלו הוא צרות אופק, הוא מסוכן להמשך השגשוג של תרבות הרמייה הפוסט מודרנית.
אז מתי יחול השינוי ?
כשתתחיל המצוקה לצבור לה מימדים שיסכנו הכול , כשהמצוקה "נשלטת" היא מוסתרת תחת מילים והגדרות שמנסות לחסל את המצוקה ע"י הגחכה, צמצום, ניסיון לטעון לגבי הפרשנות של המצוקה, כפירה במצוקה, ניסיון לטעון שהמצוקה היא צורך קיומי למשטר הקאפטליסטי פוסט מודרני, השילוב הקטלני הזה בין פוסטמודרנה לקאפטליזם הוליד ומוליד גם אמנות צינית, אמנות שבה האמן יכול להיות סוחר בבורסה שאפילו לא מתיימר להיות בעל "רגישות אסתטית" שכל העשייה שלו היא בתוך הסנסציה החברתית הנהנתנית של הקבוצה שמנכסת לעצמה את היכולת להחליט מהו טעם אמנותי רלבנטי.
ע"ע של קונס ומתיו בראני כדוגמאות לתופעה , במעמדים מסוימים יש בה שעשוע היא נפלאה אפילו כי העוצמות שלה נשענות על יכולות קאפטליסטיות ברמה בלתי נתפסת היא ספקטקולרית היא מדהימה בעושר החזותי והשימוש חסר המעצורים בקיטש ובפתיינות נילוות היא כה עשירהמבויימת מעוצבת בלי שום מעצורים , מנסה לבחון ולערער על עצם המושג "טעם" מהו טעם אמנותי בכלל במה הוא תלוי?, אמנותית מדובר בייצוגים מסואבים שאינם רלבנטיים ל99 אחוז מהאנשים האמנות הפכה למשהו שקשור ביכולת להדהים יותר מאשר לטעון טענה "נכונה" אין נכון ואין לא נכון היחסיות שואבת לתוכה את הטעם הנמוך והגבוה באותה קפדנות , רק אלו שמקורבים לקבוצה המצומצמת יכולים לקבל ולהתקבל לקבוצה שמאפשרת זהות אליטיסטית כביכול.
לכמה מאיתנו יש "כישרון" פוליטי לרמות אפילו את עצמם ? ע"ע אולמרט . המפלט של האליטות המודרניות לטעם ההמוני יכול להתרחש רק כשיש פרשנות "פוסט מודרנית" תומכת רק אז אפשר לצקצק בלשון ולהיות דל ועשיר בו זמנית.
כשהייתי לפני שנים בארה"ב רציתי לרכוש סרטים שעשה מתיו בראני גם משום שהנסיעה שלי הייתה קצרה ומועד ההקרנה שלהם התנגש בחזרה שלי ארצה, אבל המחיר היה כה גבוה שויתרתי על התענוג, ביציאה מהמוזיאון הייתה הפגנה של עובדי המוזיאון שמחו על שפיטרו אותם, ההצבה של התצוגה של בראני למעשה חיסלה תקציב שנתי של מוזיאון עשיר כמו גוגנהיים ,על אף שהתרשמתי מהתערוכה המרחק ונכון יותר הפער נראו לי בלתי נתפסים. במעמד ההוא עוד לא הבנתי את התופעה אולי גם כיום איני יורד לעומקה המלא של התופעה.
נחזור למציאות המציאות הנוכחית בישראל וביתר המקומות שמתייחסים לעצמם כנאורים, היא מציאות מדומה , אנחנו מבינים את התרבות הזו דרך הישרדות דרך המציאות המדומה שהפכה למציאות עצמה.
השאלה שעולה היא עד מתי המציאות הזו תאפשר כזה בוז למחסור אמיתי ולמצוקה אמתית, עד מתי עוני יהיה סוג של פשע. המצב הנוכחי בו בגלל החלטה של מדינה עשירה כמו ארה"ב לקדם את נושא האנרגיה הביולוגית היינו להפיק מתירס בנזין למכוניות יצר רעב בעולם וכבר גורם למהומות, זו דרך אחת לנסות להסביר עד כמה נפסד השילוב בין הקפיטליזם החזירי והפוסט מודרניזם כולם מאפשרים את המשך העושק ארה"ב מציעה עכשיו עזרה לנחשלים, אצלנו מוכרת התופעה ע"י אותן 19 משפחות שבידיהן 55 מההון בישראל והן מאמללות מיליונים אבל גם מצטיינים בפעילות צדקה, כולם אגב כמדומני מיוצגים ע"י רני רהב או רובם.
היכולת הזו חייבת להיבדק חשש גדול ממה שיקרה, העוני הזה יגיע למעמד הבינוני, אנשים שלא חשבו שהם חלק מהתופעה יהפכו לנזקקים, אז רק אז, אולי תתחיל להשאל השאלה האם זה לא לוקסוס להמשיך להעמיד פנים שבשביל מעט משפחות ואו אמנים שווה לקיים את השיטה הזו, אולי זה כבר לא יקרה בזמני, אולי אני לא אהיה פה כשכול זה יתרחש.
האם אפשר בכלל להתייחס בפועל לדברים, כפי שהם, או שהפכנו לסופר מנוכרים ומסואבים. ההנחה של האינטלקטואל הסטנדרטי שאין דבר כזה "כפי שהוא" כי לכל דבר יש הסבר גלוי והסבר שאינו נראה, לכן גם אם נראה שמדובר בעוול ובפשע אפשר ל"הסביר" אותו אפשר ליצג אותו ע"י אמירה "אחרת" ככה למעשה הדברים הופכים לדבר אחר אין כבר איש שיודע מה הם הדברים כפי שהם אפילו במה שהוא משוכנע ואו אחרים משוכנעים שהוא יודע .
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
