אני מוכרח לומר , מאד לא הערכתי את הכתיבה שלו, ולמרות זאת ובגלל שהיה בר אוריין , וגם אדם מענטש-כך אומרים אישית לא ידעתי על זה מעולם , הייתי שמח לפרגן לו יותר, אממ.. הכתיבה שלו על אמנות הייתה מאד לא מיוחדת , היא הייתה לקונית ופסקנית עם היי לייט בסוף שתמיד גבר על הנשוא והנושא , הייתה אהבה עצמית בלתי מוסתרת בכתיבה שלו, נרקיססטית , אולי זה טוב, הוא גם היה מראשוני הניו ג'ורנליזם, שדעך בנתיים, בעיקר המוטיב הזכור לרעה מהכתיבה שהוא הנחיל לרוב העיתונאים הצעירים של ישראל דאז אבל גם כיום, זו הגישה של אני ואפסי או אגומניאקיות בלי הגבלה כמעט , עיתונאים מאז הם אנשים שכותבים כאילו השמש זורחת להם מהעט בחצי השקל או המקלדת שקנו להם במבצע אחרון באופיס דיפו.
עיתונאי צנוע זה כמו דבר והיפוכו , כל עיתונאי כמעט היום יודע משהו על כתיבה של סטאקטו ושל בוז ניחר לקורא , אבל אני מניח שאני ממש במיעוט כמעט נרדף אז …נעצור פה.
מה שלא זכור לי אגב בכתיבתו , זה איזשהו מאבק שלו במשהו, יש עיתונאים שנאבקו בדברים הוא היה איש מימסד תמיד, כלומר לא זיהיתי אצלו איזשהי בעיה עם המימסד מעולם הוא לא זעק ולא הזיע ולא טרף את הקלפים , אותו אני זוכר מתחכם תמיד בכל דבר ועניין הוא היה אוברחוכם'.. להבדיל ממאבקים שלא נאבק בהם אפילו למען פקעות החבצלת של השרון המערבי…נגיד הוא פשוט לא הזיע כמו נסיך עם הלבוש השחור שלו עם הקסקט הפאתטי נזיר של פוזה מיוסרת , כלום לא גרם לו לרוגז והוא נראה כמו סוכן מכירות שמנסה להיות נביא זעם, מדבר עברית שונה, מתנשא , נו טוב לא הכרתי אותו ממש.
יהיה זכרו ברוך .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
