בפסח שמתי לב בסופר בקניות שלמקרר הגדול יש וילון שנסגר כדי שיוכל להסתיר את החמץ, מה שעניין אותי זו העובדה שהוילון לא היה ארעי , אלא "סידור קבוע" שתפקידו הוא להסתיר, כי התרבות היהודית דורשת שאת החמץ יש להסתיר ושאקט "ההסתרה" יהיה מובהק וגלוי , "הפגנתי" כמעט , זו הייתה תגלית כי עד אותו רגע חשבתי שבמקרה הטוב מסירים את החמץ , המהדרים, ואילו השיטחיים יותר, מכסים את החמץ לא רק על מנת שלא יראו- אלא גם כדי שיראו שמסתירים את החמץ , אקט ההסתרה חשוב ולכן נבנה מתקן כזה של וילון מגולגל במקרר הארוך שמאפשר הסתרת התוכן במקרה הזה חמץ, החמץ הרי אמור להמכר לגוי, הוא הרי מוסתר מחוץ לעין הציבורית, עד שבא הבחור הדתי שהתערטל והראה למעשה שמה שציבורי אינו כה ציבורי במובנים של התנגשות תרבותית בין ערכים.
הפרגוד של רופא ואו של חנות של תופרת או חנות בגדים מסמלים גם מעבר בין פרטי לציבורי, בין אינטימי לפרהסיה, המסך בתיאטרון מסמל מעבר מהיומי הרגיל לתוך התיאטרון עצמו, כי האולם יכול לשמש לדברים שונים רק בהתרוממות המסך משודר Q לקהל או מין רפלקס מותנה תרבותי שבאיבחה מעביר את התודעה ממצב אחד למצב אחר , מהרגע שבו מורם המסך למעשה החשיבה וההסתכלות שך המתבונן עוברים ממצב אחד למצב תודעתי אחר שונה שדורש התיחסות שונה.
החמץ המוסתר בהפגנתיות גלויה מסמל כי אנו נמצאים בטריטוריה של חג הפסח כי המקום מקיים את הציווי המסורתי , האוכל ה"חמץ" הוא טמא , והמעבר בין היותו חמץ וטמא מושג ע"י וילון, שמסתיר אותו .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
