כמו הבד הריק שתלוי בפריז , כך הרגע קראתי , בטוקבק בידיעות על המאמר שמחפש איכות חדשה ומנסה לבשר את מות הפוסטמודרניזם.
כלום לא מת , הפנים של המשורר שזך ממנו אין אדמדמות כמו דובדבן שאכלתי לפני העליה להרי השוף ובטרם נצבע הכביש בדמם של חבריי מסביב יהום .
כמו שמחכים שתגלית חדשה תהיה פתח למשהו משמעותי כי קצנו כבר בוולגרי הנעים לעיכול , אבל אני עצמי לא בוטח בבני אדם, כי מהם השיעמום ומה עכשיו אני שואל איך יכנס ההגיון לפה אולי הצורך הרעב , אולי בגלל שברגע מסויים לא יהיה כבר כוח לדבר , והמחיר יהיה כבד אז רק יאזרו אומץ לקרוא לסוחר בורסה בפניו את האמת , ולא ידברו על נראטיב, אבל כל זה לא קרה אולי גרירת הרגליים היא גישוש בעצם, וקשה לראות את הצורה של הדברים בבהירות.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
