הייתי בטוח שאני יודע מה אני הולך לכתוב.
הכל נמחק, כאילו בוישר מהסוג הכי משובח לא נשאר לי כלום בראש .
בטח אני אזכר בזה אחר כך או לא, מה זה משנה,לפעמים אני שוכח אפילו תוך כדי דיבור את קו המחשבה, כבר קרו לי דברים באמת מביכים, אני זוכר בבית ספר תיכון מורה שהתישב לידי ושאל אותי משהו הכי בנאלי, ולא ידעתי מה לענות לו, הוא אמר אתה יודע, ואני אמרתי אני לא יודע.
הנה נזכרתי אני לא אמחוק עכשיו מה שכתבתי אז זהו נזכרתי , אתמול בלילה שמעתי את תוכנית הרדיו של יובב כץ , חשבתי שהוא פסיכולוג, הוא לא, שם התוכנית שנינו ביחד , שנים האזנתי לתוכנית , אני איש של לילה והתוכנית היתה ברקע כשלא רציתי מוסיקה, מוזר הייתי יכול להשבע שהוא פסיכולוג, מסתבר שלא, אתמול היתה תוכנית הנעילה , התוכנית יורדת, מסתבר שרשת ב' אט אט נסגרת , עוד מעט לא ישאר רדיו ציבורי, משבר כספי , אני לא יודע מה הסיבה.
אתמול עלו לתוכנית פסיכולוגים שליוו אותה ומאזינים , ואז הסתבר לי שהוא לא פסיכולוג ובעצם שהתוכנית די פופלרית, שהיא תוכנית לאנשים בודדים , שיש מישהו אמפטי מהרדיו שמדבר אליהם.
כמה ממש הצטערו כאילךו הם מאבדים חבר או איש משפחה קרוב ויקר, חרב הקיצוצים גם מעבירה מהעולם תוכניות כאלו.
מעניין מה ישרוד , אם בכלל, הכל הולך ונעלם, הזמן לא נעצר, בטח לאנשים הבודדים שהאזינו תהיה בעיה מה הם יעשו עכשיו בשעות האלה.
אז הנה נזכרתי , אולי זו הטכניקה להתמודד עם הבעיה הזו לדבר עליה ואז הזכרון יעלה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
