באמנות מפרשים את הזמן הפוסט מודרני ובו החזרה לציור ולכל האיסורים של המודרנה כאילו מדובר ב"הוכחה" שכל הפעילות המהפכנית של המודרנה נוצחה, ואין בה טעם.
הכניעה ככה מפרשים לעיתים היא של האמנות הפלצנית המדברת את עצמה לדעת , האמנות המושגית ואפילו תנועות בסיס כמו בדאדא שהפכה פה בישראל אפילו לסמל בורגני ע"ע הכפר שהקים ינקו דאדא .
הם רוצים להיפטר מהמגמות של עידן התבונה הכוונה מרחיקת לכת הרבה יותר מאשר סתם לשלול אמירות וכוונות בשדה האמנות הפלסטית, זו כניעה אנכורניסטית לציור שביסודו הוא מנייריסטי , ע"ע אסכולת הירשברגר , וכל עדת הציירים במשוכללים עם יד מיומנת , שיודעים לצייר ולא מדברים (האמת שהם יודעים לדבר לא רע אפילו ביחס לפלצנים) שיודעים את כל צפונות ליאונרדו ועד תום ירדו לעומקו של מיכאלאנג'לו וטיצאן ורפאל ואפילו רמברנט או ואן גוך.
האמנות הטהרנית המודרנית בגישתה המהפכנית ניקתה ממש והסירה מהמדף הרבה דברים שהיו חלק מסימני החיים של האמנות למשל הרגש, החושניות , ואפילו במידה מסויימת את הקישוט ואת האילוסטרציה שנרשמה כמיותרת מפני שהיא אינה העיקר, כך נהפכה הזירה לשוממת לאבסורדית כאשר בני אדם שמטיבעם הם יצורים מלאי סתירות פנימיות, ודרכם רחוקה מרחק רב מהיקש לוגי גלוי לעין, כך נהפכה האמנות להיות במידה לא מבוטלת לאוייב של האדם , של האנושי בדרך היא חשפה אבסורדים והניחה את הבסיס של הפוסט מודרנה , האבסורדים משמשים עד היום כחלק ממערך התעמולה של הפוסטמודרנה , חלק בצדק חלק לא.
על דבר אחד אסור להתפשר , אסור לתת לשמרנות חלקה דתית , חלקה נבערת, חלקה פונדמטליסטית להשתלט על האמנות , על צורת הביטוי , על החופש .
המודרנה איפשרה קיום לאמנים שלא היו ציירי מופת במובן הקלאסי, שלא למדו לצייר בטכניקה של הגלזורה של השקיפויות של עבודה על ציור במשך חודשים כדי לקבל אובייקט שנראה "כמו" האובייקט שהוא מנסה להידמות אליו הקונקרטי, אבל צילום של מצלמה לא משוכללת מידי יכולה לעשות זאת טוב יותר בהרף עין, דווקא בעידן הדיגטלי שוב ושוב יש גלישה לנוסטלגיה ונסיון לחזור ל"ערכים של פעם" .
זו במידה מסויימת מגמה של סגירת חשבונות עם האמנות המתנשאת השכלתנית והאליטיסטית האמנות של סוף העידן המודרני, המינמליזם המנוכר שמשמש רקע לשנאה משותפת שמנסה לטעון שזה היה כל מה שאיפשרה המודרנה , וזה לא נכון- היתה למהפכה המודרנית חשיבות שתקפה עד הרגע הזה , שלא רק של היתה מנוכרת היא הביאה את האמנות לכל הבתים יצרה שיח ציבורי פתוח יותר , דווקא השמרנים שקופצים על המציאה הפוסט מודרנית הם אלו שחפצים בהחזרת המעמד של האמן כסוג של אמן קפריזי , לא מנומק, שיודע לצייר רק בסגנון ניאו קלאסי , שמוסגל לחקות את המציאות אבל לא להבינה ולא לתת אופק של תיקווה לעתיד.
האמנות עשתה כברת דרך ארוכה מאז היא היתה כת מסוגרת שהיתה נגישה לבורגנות מסוג מאד מסויים מאז אפשר להתכנס ולהתעשר בצורות רבות של אמנות שלא היו קיימות , שקיימות בעיקר בזכות הפתיחות ובזכות חוסר ה"כבוד" לשמרנות של העידן ההוא בו להיות אמן היה נדרש המעוניין להיות שוליה של מאסטר להשתעבד אליו ולהתבטל בפניו ורק אם שרד את הזובור הזה במשך שנים של התעללות היה בעצמו הופך לבעל מלאכה ולצייר.
בשלב הזה אותו מנסים לדחוף חזרה הוא שלב אנכרוניסטי שאסור לתת לו אפשרות לזחול חזרה בשם "ערכים אסתטים" לא מדובר בערכים אסתטים אלא בנסיון להלביש את האמנות בבגדים של שמרנות .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
