כשהייתי בן 3 לערך ובהסתמך על זכרון שקבלתי מהורי, במיוחד מאבי, עזבה סמירה את הארץ ללבנון, היא היתה נערה איני יודע בת כמה במדויק, הוריה רצו שהיא תנשא לאיש מבוגר והיא סרבה, הברירה היחידה שנותרה לה היתה לברוח, היא היתה ערביה נוצריה, לבנון אז היתה אופציה הגיונית.
היום היא צריכה להיות בת 60 אולי אולי יותר איני יודע, אבי סיפר לי שבכיתי כמה ימים, שאהבתי אותה מאד, אני זוכר או אולי זה סופר לי שהלכנו ביחד מעל השכונה בה היא גרה בואדי ואבי הראה לי את הבית שלה, זו היתה הפרידה שלי מסמירה.
אימי נאלצה בבת אחת להתמודד עם שלושה תינוקות, אני ואחי הפרש הגילים היה שנה וכנראה זה היה קשה לה מידי, סמירה הנערה הערביה הפכה לבת בית, היא גידלה אותי, טיפלה בי, למדה אותי לשיר כל מיני שירים אחד אני זוכר לא רע, אבל זה תלוי בטיב הבטחון בזיכרון המתעתע, אז לא חשבתי מה היו היחסים שלה עם אימי, בטח היה מעניין, האם אימי בטחה בה?
מעניין היה להביט באשה נצולת שואה שסומכת על נערה ערביה שתטפל בילדיה, אולי היה לאימי משבר, אולי לא יכולה היתה לטפל בי ובאחי, איני יודע , ואימי שתמיד קמצה בדיבורים לא דברה על זה מעולם.
אני לא זוכר כל אי נעימות או איזה סיפור שיכול להשחיר את הילדות הזו ש התברכתי בה, ילד ישראלי בן של ניצולת שואה מגודל ע"י נערה ערביה כשנתיים לפחות ומפתח אליה קשר חזק, טיבעי שתינוק יתאהב במטפלת שלו ממנה הוא חי היא מלבישה ומנקה אותו , הוא חי לפי הקצב שלה.
במלחמה בלבנון הראשונה בה השתתפתי כבר כחייל היתה לי פנטזיה שאולי אוכל לפגוש בה, כמובן זה היה הזוי ובכלל מלבד שמה איני יודע כלום, היא נשמעה לי כמו סיפור עצוב, לא שאלתי את אבי בזמן שזה עוד ניתן מה השם של משפחתה ולמעשה מאותו רגע היא הפכה לסיפור של ילדות דהוי ונשכח, באחרונה אני חושב עליה, כאילו שהיא שייכת למציאות הזויה שלא קיימת עוד על מקום אולי עם פחות שנאה, אז היו קשרים נורמלים כאלה זו לא היתה אידיליה, אבי כשבא לארץ בגיל צעיר הרבה לפני קום המדינה גר עם משפחה ערבית באותה דירה, קשה לי לדמיין יחסים כאלה כיום למרות שזה אפשרי .
לאחרונה אני חושב על מה שהתערער פה , על המצב שכמעט נשמע כלאחר יאוש, על כל מה שהיה יכול להיות, אני נתקל בילדים ישראלים שחוששים מערבים, רואים בהם משהו שאינו שייך למשפחת האדם.
אמרתי לפני כמה זמן למישהו שמי שנולד בעיר מעורבת והיו לו בסביבתו אנשים שלא דומים לו ולמשפחתו צריך להרגיש בר מזל, החיים המשותפים האלה הם סוג החינוך הכי טוב נגד גזענות, ליהודים במיוחד יש נטיה לחשוש מהשונה והאחר.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
