שמו היה שלום, הוא היה חבר בקיבוץ בדרום, וחבר של אבא שלי, בגיל הנערות כשהתחלתי לצייר ואפילו הלכתי לחוג לציור, התחיל אבי לחשוש, היתה לו סיבה טובה.
אחיו הקומוניסט שחי בארץ רחוקה היה צייר עני, אולי רצה שלא אעבור חיים קשים כאלו, אבל אני מה הבנתי מהחיים שלי, הלכתי להרצאות קראתי ושקעתי יותר ויותר בציור בעיקר, הייתי כל כך שקוע למשל בציורי רמברנט שציור שמן ראשון שעשיתי בלי לימוד ממש היה של אנשים בסגנון לבוש הולנדי של הימים אז בימי רמברנט באמסטרדם העליזה כאשר הצוארון עשוי ממלמלה עדינה לבנה כזו.
לא ראיתי כאלו חולצות בישראל בטוחני אבל ראיתי המון סרטים על אמנות במועדון בו הייתי הכי צעיר, והציור הפלמי היה כה אהוב עלי, עד היום, שהלבוש וצו האופנה ההולנדי כבש אותי עד אימוצו המוחלט .
אבי שלח אותי לקיבוץ לחבר שלו כדי שיחליט אם אני כשרוני הוא קיווה בכל ליבו כי התשובה תהיה שלילית, שלום החבר שקבל אותי יפה שם לפני קערת תפוחים בסלון הצנוע של המשפחה ובקש ממני לצייר את התפוחים.
התוצאה הייתה די בסיסית נאמר, לא הפגנתי שום ידע ברישום אקדמי של פירות, מאוחר יותר שלום לימד אותי לעשות אקוורלים ואפילו טכניקה מיוחדת שלו לציור עם דבש, כן דבש.
לא בדיוק הצלחתי להבין הייתי צעיר והקיבוץ כשלעצמו עניין אותי יותר מהציור ומהבחינה של כשרוני, איני יודע עד היום מה הייתה התוצאה של הביקור, אבל שלום נתן לי לדרך חזרה צרור ציורים, אני שומר אותם עד היום .
הוא היה איש מתוק מהעיר של אבי ברוסיה הלבנה הוא קצת סיפר לי על העיר שעליה כתב גורקי הסופר, ואני זוכר שקראתי בהתפעלות רומן שכתב גורקי על העיירה היהודית בה נולד אבי ושלום מהקיבוץ.
שלום מאז נעלם אבי לא דבר עליו עד מותו, איני בטוח שהיו בקשר, הם כתבו ואולי פעם בכמה שנים נפגשו.
שלום חי בבדידות בקיבוץ בניו עזבו והוא נשאר לבדו עד מותו הוא עבד במפעל כי הציורים שלו לא נמכרו.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
