הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

כמה שאני עייף, יש לי רצון לכיבוי אורות של שבוע לפחות באופן רצוף.

Read Full Post »

היום עשיתי קניות בואדי.

הוא בשבילי המקום שבו גדלתי, הילדים שאני רואה זה אני, זו תבנית נוף המולדת שלי, הילדים הערבים גדלים בדיוק בבתים בהם אני גדלתי , אני מרגיש אליהם קירבה יותר מאשר מילים מסוגלות לומר.

אני כבר לא חי בואדי, ולא קרוב לשם פיזית רק מידי פעם , בואדי יש ויכוח היסטורי של מי הפאלפל היותר טעים של הזקנים או של מישל, לטעמי מישל טעים יותר.

אם אני מנסה לתמלל את השוני, הרי שמישל מתבל יותר במליחות ונותן לטעם הטיבעי לעלות והזקנים שמים יותר כמון בקציצות ובכך הטעם של הכמון ממשתלט ופחות מורגש הטעם הטיבעי.

מה שלא פחות חשוב להבין שאין בכלל הסבר לטעם הטיבעי הזה, זה נוף מולדת.

ואדי ניסנאס

Read Full Post »

לפני כמה ימים נפלה המצלמה מידי בגובה לא רב לריצפה, ולמראית עין לא קרה כלום , אבל כשניסתי לצלם קבלתי הודעה שהזיכרון הפנימי אזל.

ציפיתי שזה יחלוף , אבל זה לא קרה.

ניסיתי לצלם ללא הצלחה, ואז אתמול בלילה מצאתי שאכן בנפילה כרטיס הזכרון יצא החוצה, זה הכל דחפתי אותו חזרה, ויש לי מצלמה.

Read Full Post »

 האמנות הביולוגית מנסה להפוך את המדע למכחול או לפלטה של צבעים, וכאילו תבנית גידול היא המסגרת הבד המתוח , כאילו עצם מעשה הגידול הביולוגי הנשלט עם המוטאציות שלו הופך להיות אסתטי , אמירה אסתטית לכן מתחילה בנוסחה, אי-אפשר לעשות מדע ללא נוסחאות , אמנות נוסחתית היא קישוט במקרה הטוב, טאטולוגיה, אין בזה רע אם זו הכוונה, אבל אמנות גדולה , סליחה על השימוש במילה גדולה , אינה מצטמצמת לנוסחה, אפילו נאמר ודובר על הקסם, על ה"לא-נודע" שיש באמנות , על החלק הזה נכתב הרבה, למרות שאין הרבה מה לומר על הלא-נודע , אבל הוא חלק דומיננטי , ההגדרה המודרנית דיברה עליו בסגנון  כמו –

הדבר שאתה חש כשאתה מביט בתמונה אבל אינך יודע מה הוא, או המכה שאתה חש בעורף שעה שאתה מביט באובייקט אמנותי, משהו אניגמתי שאינו מובן שלא נגיש בכוונה להגיון.

מה רע באמנות ביולוגית , היא הרי בלתי נמנעת , הרע הוא שלמען יצירת אמנות אין צורך להשתעבד למימסד המדעי או לקחת את התהליך המדעי כתחליף לתהליכים של האמנות של המצב  של הסתכלות, לסמליו, ולכבליו, אולי למדענים יש  מה לומר על אמנות אבל אז עליהם לזנוח את המדע לשים אותו על המדף.

אומרים שיש באמנות דבר מה חקרני , כן זה נכון אבל אמנום היא אימג' היא דימוי היא לא הדבר עצמו, כמובן עד לרדי מייד לא היה חפץ אמנותי מוכן , אמנות נוצרה רק כשיקוף של..ולא הדבר עצמו, החפץ האמנותי הרדי מייד עובר תהליך "הזרה" בתהליך הזה נלקחת ממנו הזהות התעשייתית או המהות הקודמת שלו, ומולבשת עליו אמירה אמנותית שתקבע את אופיו של החפץ מחדש.

כך במשתנה של דושאן, היא חפץ שנוצר בתעשיה כפריט דומה לפס יצור המוציא פריטים דומים לאלפים , מה השוני והיחוד של פריט אחד מפריט אחר?

מה פתאום דווקא משתנה עליה מופיעה חתימתו של האמן הופכת לחפץ אמנותי, התהליך שלהבחירה ו"ההזדמנות האמנותית" כלומר הצבה במקום "אמנותי" תהליך של הצבה במוזיאון  כמו גם תהליך ההזרה בו נכנס לחפץ הספיצי ערך נוסף מעל החפציות הפונקציונאלית.

באמנות ביולגית מיצרים את הרדי מייד באותן שיטות של פס היצור, כלומר משעבדים פס יצור אולי פרטי למען יצור של פריט אמנותי ביולוגי, אולי לא כל האמנות הביולוגית עוסקת במעמד של היצור שמגיע מנוסחה מדעית שמיצרת פריט או איזשהו מוצר שהוא וכל התהליך והתוצאה הם האמנות.

בזמנו בפעם הראשונה שראיתי עבודות של פנחס כהן גן על מדע  , הייתי תמים , ואני זוכר שזה היה כשלמדתי אמנות ובדחילו פניתי למרצה ושאלתי אותו בהפסקה על מה הנוסחאות?

אלו היו עבודות נוסחה של פנחס כהן גן, המרצה צחק ואמר כי מדובר בדימוי, זו לא נוסחה זה "כאילו" ואין משמעות מדעית לנוסחאות , אני זוכר שנרגעתי, זה מוזר חשתי בסוג של סכנה , לו הנוסחה מיצגת משהו , ובאה להחליף תהליך אמנותי, הרגשתי כאילו חילצו אותי מציפורני פרנקשטיין , ונרגעתי.

בשכונה בה נולדתי היה ילד קשקשן, הוא היה ילד חביב ,נהדר, צוחק, ומקסים והוא היה מפגר , והסתובב ברחובות עם מחברת ועליה הוא היה מקשקש כאילו שהוא כותב ספר, הוא היה עושה כל מיני פרצופים , של אנשים "חושבים" , שמו היה ירון .

הוא עשה אמנות , בעיני , האמנות שלו היתה החיקוי של הפוזה של המבוגרים שמעמידים פנים וחלק מהעמדת הפנים היא החלק הטקסי של החיים , האמנות רובה ככולה עוסקת בחלק הזה , החלק של העמדת הפנים , של מראית העין , הכאילו מה הוא ציור?

פיגמנט שמסודר על בד מתוח ויוצר רושם כאילו הוא באמת המשהו שהוא מיצג.

במובן מסויים אמנות ביולוגית היא סוג של פרפורמנס, היינו המדע מבצע בזמן אמת בהוה את זממו והוא נצפה ע"י אנשים  ברגע ה"אמת"החויה הזו של ההסתכלות כמובן היא חלק מחויה רוחנית , זה תהליך של שליטה , של בניה של חויה רוחנית ע"י נוסחה, אולי זה הנצחון הגדול ביותר של המדע , לשלוט דרך נוסחה בדימיון נשמע כמו נסיון שליטה מאיים . של כיבוש הדימיון של יצירת חויה רוחנית ע"י נוסחה ורקיחת החויה במעבדה.

החויה האמנותית נשלטת היא כבר לא ילד מסוכן ופראי בלתי נתפס , הבלתי-מודע הקסם הוכנע .

בנתיים החפצים שנוצרים בתוך החויה הזו למעט כאלה שהם אילוסטרציה ובכך אינם משנים את התהליך הרגיל של האמנות , החפצים שנולדים ממש במעבדה סליחה על הכפירה לא מעבירים , בנתיים שום חויה אסתטית ואו רוחנית מיוחדת.

אפילו חוות המלפפונים שנשלחה לביאנלה בזמנו שהיה בה קתדרלה של יצור מלפפונים בתנאי שמירה ירוקה נכונה בחממה  כאשר הסביבה היא נעימה אפילו אם להרגשת הנעימות אין חשיבות רבה מבחינה אסתטית.

יעברו דורות ודרושה קפיצת מדרגה מדעית באמת  עצומה כדי ליצר חויה אמנותית משמעותית במעבדה.

יש סוג אחר של אמנות ביולוגית , זו התרשמות אמנותית ברמת הדימוי מביולוגיה ומתהליכים ביולוגים, זה סיפור אחר לגמרי.

Read Full Post »

באמצע הרחוב , הופך בדרכו אוטובוסים, מועך מכוניות ומוחץ אנשים נראה כאילו הוא מופע יחיד בסרט זוועה של במאי עם דמיון מפותח למדי עם נגיעות הזויות מבעיתות וסהרוריות .

אבל השמע הורבלי ברדיו של עדי ראיה ושל קורבנות המרדף , של גבורי השעה , של נחלצים לעזרה , הכניסו לכל בית את הסיוט, הרצון לוולגריות שכה טבוע בנפש היהודי ההומיה , לא הצליח לדלג מעל הבור הפעור של היריה לראשו של המחבל, שמסתבר שהוא עבריין מין בין היתר.

הויכוח לרגע היה למי מגיע הקרדיט לחיסולו המוחלט של בן הבליעל, ברגעי האימה האלו נזכרתי בטיול ליוון שבו הפלגתי עם מעבורת לאיזשהו אי , ביום החזרה המתנתי על המזח למעבורת שתבוא לאסוף אותי ונרדמתי על המזח בקצה הנושק למים , לפתע התעוררתי ומולי ראיתי קיר ענק ומבעית של פלדה נוסע ומאיים לדרוס אותי, התעוררתי בבהלה וראיתי את המעבורת נצמדת לקצה המזח כמעט במרחק מטר מרגלי , קמתי בבהלה , הבנתי את הפחד התמיר מקיר הפלדה הקרב אלי בגובה של בניין בן עשר קומות ולאט לאט חזרתי לעצמי.

האנשים היום שהיו חלק מהסיוט ינצרו לעולמים בליבם טרקטור דוהר ברחובות ירושלים ברחוב הומה מחפשף טרף אנושי, המראות הן מראות זוועה בסדר גודל של סרטי זוועה , לא יכול היה להיות במאי מוכשר לתיאורים האלה יותר מהמציאות בה אנו חיים.

Read Full Post »

קראתי אתמול על יזמי אינטרנט וכאלה בעלי מקצוע של המדיום , שאחת האפשרויות הטומנות עתיד ורוד תהיה הקמת מיזם להקטנת הרעשים באינטרנט, המידע כוחו רב, אבל מסתבר שהוא באמת רב, נדמה לי שמיזמים כאלה מסנני רעש היו מאז ומעולם, אפשר לתרגם את זה לטעם אישי, כמוהו כסינון רעשים, סלקציה כן מה נכנס ומה לא.

המחשבה היא שאין אפשרות להתמקד כי הרעשים הם כה רבים המידע כה רב, עד שאין באמת יכולת לקרוא ולהתעמק, כמובן , נכון מאד.

השכן מולי משפץ, והרעש איום ונורא , אלוהים לא אוהב אותי ככה אני חושב, זו סטיה מקו המחשבה של הרעשים.

בכלל רעשים, הייתי עושה סקר רעשים, מה הרעש השנוא ביותר?

מסווג אותם, מנסה לבנות פרופיל אנטיפטי מיזנטרופי, לאמור מה בלתי נסבל , מה הרעש שממש מוציא אותך מדעתך?

Read Full Post »