הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

" אתה מוזמן" כך היה כתוב בפתקה הקטנה עם הכתב המעוגל, היפה, הנעים לעין, אולי אפילו מנסה למצוא חן בעיני מי שעתיד לקרוא אותו.

התחלתי ללכת לשם, לא היו לי הרבה אופציות למען האמת, מה כבר נשאר לי לעשות הלילה, שאלתי, והתחלתי לפסוע ברחוב, מכוון את ההליכה כך שתביא אותי באיחור פעוט למטרה.

בדרך האור הכחול שינה את הבניינים, הוא גילה את הצד האפל שלהם, מאחורי כל קיר ארב צל מאיים, האור הכחול הבליט כמה תכונות שמעולם לא חשבתי שיש לבניינים.
באיזשהו שלב, אני כבר לא זוכר היכן ומתי סטיתי מהדרך, נכנסתי לסימטה, שום דבר לא הזמין אותי להיכנס לסימטה הזו, מלבד תחושה עמומה שבעצם גרמה לי ללכת אחרי האור הכחול שצייר את כתלי הבתים מחדש, בונה חיים שלא רק שלא קיימים, אפילו בדמיוני לא ראיתי אותם, אבל חשתי בהם, בקיומם הלא-מוטל בספק.

עוד הספקתי לראות אחת שהולכת גם לאור הכחול בצד הבניינים, מונית עצרה לידה, היא נכנסה, שום דרמה לא התרחשה, אבל הייתי בטוח שעכשיו יקרה משהו, המשכתי ללכת אחרי האור.