אי-שם, בזמן עבר, עמד מצויד בשפם, איש, נכה קל, מדדה על רגליו בראש ועד עובדים ענק מצמית כוח, ואני אז עומד בקושי על רגליי, עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה, ומבחוץ לבית המלאכה הקטן, שגם שימש אותי כסטודיו, נערמו ליד פח הזבל ערימות של חלקי בשר מהקצביה ממול. ככה במשך ימים הסריחו בשמש כל מיני חלקים של חיה מסויימת, שאריות ממעי חיות, חלקי ראש, זנבות ועוד שאר נבלות, הריח היה נורא, הערמה זה מכבר גלשה מהמיכל, מסביב גרו דלת העם, אבל ממש דלת העם, לא אגזים אם אתאר חלק מהם כעניים מרודים. בבתים מוזנחים, חלק מהבתים בקומה ראשונה הפונה לרחוב היו עם חנויות שונות ומשונות כיאה לרחוב מהסוג הזה.
ושם נערמו ערמות של זבל ובשר ככה במרכז הרחוב, בלילה עלו על הערימה עכברושים ענקיים, אף חתול לא הרהיב עוז להתקרב, המחזה היה בלתי ניתפס, כלבים ניסו להתגולל על ערימות הבשר, והעכברושים הניסו אותם, קרבות עזים התחוללו אז על ערימה הבשר המבאישה המראה היה מבחיל לא פחות, ריח ריקבון עמד באויר, הריח היה בלתי ניסבל, מחניק, קבס היה עולה במעלה גרוני ותמיד מהרתי תוך עצירת האויר בריאותי להיכנס לאוטו או למלט עצמי מהערימה הזו לבית המלאכה, בתוכו הייתי מדליק קטורת, או מנסה לבשם את המקום בדרך כלשהי כדי להתגבר על הריח הבלתי ייאמן.
מה זה קשור לשפם בטח מנסה לתהות הקורא הבודד שלי, ובכן אז היה מזכ"ל של אירגון עובדים עם שפם, איש שבמרוצת הזמן ייעשה הכל כדי להיות בדיחה עצובה מעצמו, לפגוע באלה שהאמינו לו ובו, להעדיף תחפושת מיטרלסטית ופוזה שיקרית של ממציא כיפה מפלדה על נסיון לשקם עניים, הוא פגע לא פעם אחת באנשים הכי עניים, תמיד לא האמנתי כשהוא הכריז על שביתה, על דרך מסוימת שהוא אימץ, תמיד בראשית השביתה הוא נתן הוראה לאגפי התברואה של העיריות, להשבית את פינוי האשפה, וככה לפעמים במשך שבועות, בעיקר ליד בתי עניים, התגוללו ערימות אשפה עם ריח מבעית.
מאז הבנתי שמשהו מאד מפוקפק יש באיש הזה, המהלך האחרון שלו היה נסיון לחבל במפלגת האם שלו, ובאישה שניסתה דרך חדשה, דרך בה הוא כשל, נכשל והכשיל. הוא בגד בה, בחבריו וחבר לאישה מהמוסד, נקיה ומחוטאת, ויחדיו עם בעל הזקן הכי צדקני בפוליטיקה, שניהם פלוס עוד כמה צדקנים הקימו תנועה, התנועה כשלה, אבל הובטחו לה שני תיקים, אחד לה לגברת, אחד למספר שניים, איש מזוקן מאד שבדומה לאיש עם השפם מאד, סובל מיד סלחנית של המדיה, שמשום מה מיחסת לו נצורות שעל פני המציאות אין לו קשר אליהן.
בעל השפם ניסה במהלך לא מוצלח.. עדיין לגנוב את הבכורה מבעל הזקן, הקרב המתחולל בין השפם לזקן לא נועד להיות ראוי לתיאור פסטורלי כל כך, אבל לי הוא מזכיר ערימה של בשר מרקיב. אחת פולניה גערה בי אז, גערה בי שלא הייתי נעים, ולא הצלחתי לשמור רק לעצמי את הרגשת הסלידה מהאיש המשופם. עכשיו אני סוף סוף יכול לסלוח לה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
