Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 23rd ב-מרץ, 2013

Read Full Post »

אין לי כל רצון להכנס להיסטוריה שלו, אבל הזיקנה שלו היא באמת לא הוכחה שהחברה הישראלית מתנהגת יפה לזקניה, בכל יום כמעט מתפרסם סיפור על התעללות בקשיש או קשישה שמשפחתה נטשה אותה לחסדי איזה פלפיני.
הנטיה הזו לנטוש זקנים החלה גם היא כפועל יוצא של ההחלטה אולי הכי קשה חברתית שממשלת רבין השניה והכושלת לקחה, ההחלטה להביא לכאן עשרות אלפי עובדים זרים, בתגובה למאבק עם הפלסטינים ולדרישת הקבלנים לכוח אדם זול , כדי להמשיך להתעשר על חשבון כולנו.

ככה מצאנו את עצמנו כשהבורגנות לא רק מתהדרת ברכב ארבע על ארבע אלא נפטרת מזקניה ע"י הצמדתם לפלפיני, אמירה קשה, סמל מעמד ממש, הרי משפחה ציונית הגונה או סתם משפחה בורגנית לא יכולה לטפל באמא זקנה או באב חולה, ככה הפכנו לחברה אטומה ומרושעת לפני כן לפני החלטתו האומללה של רבין הייתה דרך אחרת לטפל באנשים מבוגרים.

השרידות של פרס בתפקיד בגיל מתקדם אינה מראה שהחברה שלנו יודעת לכבד אנשים מבוגרים, אלא היא מראה את האיש פרס במלוא קלונו, נדבק לכסא בכל הכוח עד לרגע האחרון, את הנשימה האחרונה שלו הוא ייעשה בתפקיד, הוא הרי לא לוזר. מה שעוד אנחנו יודעים שפרס מעולם לא עסק ברווחת אנשים בני גילו, זה לא מעניין אותו, הוא הרי מעל לזוטות האלה.
קשה שלא לחוש איזו הרגשת רחמים על האיש מאידך הוא מקבל טיפול מסור בבית הנשיאר, לעומת זקנים חסרי שיניים או איזשהו טיפול שאיזה שמאל ציוני עושה עליהם קופה בבית אבות כשהוא רודה בצבא של עובדים זרים הסרים לחסדיו, מדינה שלמה איבדה את היכולת לחוש חמלה ולנשיא שלנו יש פתרון נהדר, אל תפרשו לפנסיה, אלא שאנחנו יודעים ששוק העבודה האמיתי בישראל הוא קניבאלי לזקנים, למעשה גם אדם בן ארבעים פלוס כבר לא ימצא עבודה בהתאם לכישוריו, בתנאי ששמו לא שמעון פיירס.

ההחלטה של ממשלת רבין הייתה האות לחזירות החברתית, מאז ועד היום לא הבנו בכלל מה משמעותה ולאן היא דירדרה אותנו.

Read Full Post »