

מ.ק
Posted in Blogroll, דרך העדשה, ויזואל, צילום מעובד on יוני 17, 2017| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, דרך העדשה, ויזואל, צילום מעובד on יוני 17, 2017| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, אקטואליה, ויזואל, עיתונות וביקורת על עיתונים, פייק ניוז on יוני 17, 2017| Leave a Comment »
כל התחקירנים "הנחשבים" למעט ליבסקינד הם שמאל בורגנים, היינו הם בעלי השקפה בדלתא שמשתרעת בין מפא"י למרץ או חד"ש. רוב מוחלט של התחקירים שלהם הוא מראש בהתאם להשקפת עולמם. הבעיה מחריפה בתוך המשטרה, ניצב מזרחי חבר הכנסת מהמשטרה, שהיה איש מפא"י גם כשהיה במשטרה, ניהל מצוד רק אחרי אנשים שלא משלנו. אבל לא במשטרה הכושלת עסקינן, במאמר מוסגר – בשנים האחרונות חלק גדול מהפשיעה המינית התרחש בתוך המשטרה עצמה.
אומרים שהליכוד בשלטון, אז השחיתות הרלוונטית היא של השלטון, אוקיי סביר, אבל שלטון הוא לא רק מי ראש הממשלה.
שלטון הוא גם מי עורך עיתונים, מי מנהל את התקשורת, מי שולט בתקשורת ביד רמה, כאן השלטון כמעט לחלוטין הוא ביד השמאל בורגנים – הערכה גסה היא כי מדובר בלפחות 90 אחוז, חלקם מושחתים כמו בכל גוף אחר. כל העורכים והעיתונאים ועוד הוא שמאל בורגנים. השלטון הזה בתקשורת בניגוד לפוליטיקה, לא נעשה תחת בחירות, עיתונאי יכול לקבל ביטחון תעסוקתי למשך כל ימי חיו תרתי משמע משתלם ללכת בתלם השמאל ציוני בעיתונות לפחות.
שלטון כזה אין בשום משטר דמוקרטי ודווקא אלה שחיים בתוך בועה כזו מדברים גבוהה על דמוקרטיה.
לחלק יש מינויים של בני משפחה לתפקיד מסוים הנפוטיזם נפוץ שם למדי בקרב העיתונאים ולא רק במקרה רביב דרוקר, וחלק פשוט עושים הכל כדי למנוע חקירה של אנשים משלנו. יש משפחות ממש שולשלת בתוך העיתונות, רק לאנשי שמאל. בגלי צה"ל יש דור חדש של ממשיכים בנים ובנות של. ואותם אנשים מתנגדים בצדק לשלטונו ארוך הימים של ביבי, אבל הם לא מסוגלים להביט נכוחה למראה.
הם משמשים כזרוע של השמאל בורגנות. כך בזמנו היה יכול היה להמציא "עיתונאי" בכיר בשם אברמוביץ את נשק יום הדין – האתרוג. שפירושו שאם אתה הולך בדרך מדינית שאנחנו נתווה לך, נעטוף אותך כאתרוג, לא נעשה עליך ועל בני ביתך תחקירים פלילים למרות שיש לנו מידע עליך, אתה תהיה מוגן. השיטה היא פשוט מעשה נבלה כלפי הדמוקרטיה, פשוט פוטש עיתונאי מאפיונרי נגד מי שניצח בזכות השקפה פוליטית.
שערה אחת משיער ראשו לא נפגמה למרות שהוא הכריז על כך בגלוי בזחיחות נפוחה ללא פחד, ולמרות שזו שיטה נפשעת, מאפיונרית ולכאורה פלילית וכו. הרחיק לכת רונאל פישר ועשה משיטת האתרוג סוג של הרחבה כדי יצור פרנסה פיקטיבית, גם בהיותו עיתונאי, משהיה מגיע לידיו מידע, הוא היה מנצלו לא בכדי ליצר כתבה בלבד השיטה הייתה לאיים על בנאדם שיעשו עליו "כתבה" וכך נסחטו כספים מאנשים שפחדו פחד מוות ךגורלם ולגורל עסקיהם. איש לא חקר את זה לעומק הנדרש – עדיין. מאוחר יותר הוא הפך לעורך דין והכניס את הפרקליטות והמשטרה בסוד הפטנט, הוא היה איש שמאל, שותף למלאכה של מיקי רוזנטל ח"כ ממפלגת העבודה (שעאלק לא ידע כלום והיום מציג עצמו כלוחם בשחיתות בלי למצמץ) ועבד גם בתוכנית ה"מקור" שבה מככב כעת שוטר צבאי זחוח ונפוח. נגד רונאל פישר מתנהל משפט בעצלתיים. השוטר שעזר לו כבר בכלא, רות דוד מהפרקליטות לא, ויש בהחלט סימני שאלה נוקבים למה היא מקבלת יחס עדין כל כך. יש לו כנראה הרבה מידע על עולם התקשורת שאיש לא חוקר – מי יחקור? ומן הסתם על חבריו העיתונאים.
יש לזכור שהעיתונות הסתירה מאיתנו את עניין רונאל פישר כמו שהיא הסתירה את עניין פואד וכנראה עוד עניינים, הסיפור של רונאל פישר נתגלה כאשר אלון חסן הנסחט, הלך למשטרה והתלונן. השותף במשך שנים "שלא ידע כלום", הוא מיקי רוזנטל מהעבודה.
אין ולא צריך להיות הבדל עקרוני בין שיטת האתרוג לשיטות של רונאל פישר, האתנן במקרה של אברמוביץ היא ללכת בדרך מסוימת שהוא מתווה, זו וזו שיטות שבכל מקום ראוי היו נחקרות פילילית, אפילו חקירת רונאל פישר מוסמסה בעידוד ישיר של חבריו מהעיתונות.
היו חריגים למשל דן מרגלית בעניין חשיפת הדולרים של יצחק רבין שהיה שגריר ועשה עבודה מהצד בזמן היותו שגריר נתן הרצאות וצבר דולרים בחשבון סודי, וכו.
עד היום נראה שדן מרגלית לא סולח לעצמו, הרבה בשמאל הבורגני, גם סימנו אותו בעקבות כך.
רביב דרוקר כתב שהוא עשה הנחות לפואד בזמנו – פשוט ככה בגלוי. היינו גם הוא אמון על השיטה הזו של חקירה רק נגד אלה שאינם משלנו. לעשות חיים קלים לאנשים משלנו – זו פעולה שלכאורה אינה רחוקה ממתן שוחד. איך אומרים יש תמורה בעד האגרה, היות אדם משלנו פוליטית זו התמורה. איש לא חוקר זאת.
כלומר תמונת השחיתות שלנו היא לפי המדווחים והשקפת עולמם. אין ספק שלו היו עוד תחקירנים ימנים, היו עוד פרשיות שחיתות מהשמאל. קשה גם להיות אדם ישר ועקבי בתקשורת, זו מדינה קטנה, מדינת תל אביב, כולם יודעים הכל עליך. אין הרבה ברירות. כמו שברחוב החרדי יש כנופית שמנסות להלך אימים על מי שחורג מהקו הרצוי, כך בעיתונות שלנו. בעניין זה השוטר הצבאי בעקבות פיטורי רגב מישראל היום, פרסם לאור היום אזהרה מהסוג המאפיונרי לכל מי שיחרוג מהקו – ללא בושה.
על אהוד ברק יש מסך של השתקה כבד לא רק בוז'י שתק, מערכת שלמה מסתירה חלק מהפעילות שלו, מתי היא תתגלה. אין ציפיה שזה יתגלה אולי בעקבות ספרו של אולמרט. אולי, אולמרט יודע שהמחיר של הסגרת איש משלנו יהיה גבוה, מדובר גם באפשרויות לעתיד לתת הרצאות ולהתפרנס.
לכל זה נוסף מושג חדש יחסית "פייק ניוז" מי שהכניס אותו לשיח היה דולנד טראמפ שהשיג על החקירות ועל הפייק ניוז שקיימים בהקשרו שלו בתקשורת האמריקאית, בתחילה זה נשמע כגחמה. אבל מהר מאוד התברר שיש דבר כזה גם אצלנו כמו שאומרים אנחנו לומדים בעיקר את הדברים הרעים מאמריקה, בעיקר במקום "מכובד" כמו ערוץ 2 שאיש לא חושד לכאורה שהם מביימים "חדשות".
כולנו קראנו על השיג והשיח בין נוני מוזס וביבי, שיח של מאפיונרים, שני הצדדים לכאורה הם מאפיה, אבל שום עיתונאי מידיעות לא נדרש לתת דין וחשבון, במיוחד השמאל הבורגני, אלה ששמרו על אולמרט.
מסתבר שזו ממש שיטה, העיתונות היא כוח, וכוח הוא דבר משחית.
כל המקצוע העיתונאי חייב לעבור רביזיה, משהו מאד מאד מסריח בעולם הזה, שבו חשובה יותר השייכות של המדווח והזהות פוליטית שלו, מעמדית, מגדרית ועוד. הרבה יותר ממהות הדיווח העיתונאי היינו מהעובדות כפי שהן.
העיתונות סורחת יום יום. הדבר האופטימי היחיד בהקשר זה, שככול שהטכנולוגיה מתקדמת, כל המקצוע העיתונאי הופך ללא רלוונטי, הפרינט כבר נפל. המושג "עיתון" או מערכת חדשות כמקום בלעדי להשגת מידע, כבר נשמע אפילו היום אנכרוניסטי עד לזרא.
עוד נקודה המתנגדים להקמת עוד ערוצים ועוד מקורות מידע כמעט כולם הם אנשים מהשמאל הבורגני, מעניין למה. לא כי הם דואגים לשקיפות או לכך שהציבור ידע בלי התיווך שלהם מידע איכותי ונכון, חס וחלילה.
על אפם יקומו עוד ועוד רשתות ומקורות מידע הבלעדיות לפרשנות מעין שמאל ציונית, נקצב זמנה, ככול שהזמן יעבור, השחר יהיה רחב יותר והאופק של המידע יהיה פתוח על אפם ועל חרון מפעילי שיטת האתרוגים מערוץ 2 ערוץ 10 וכדומה.
אולי אני אופטימי מידי, אולי.
Posted in Blogroll, דרך העדשה, ויזואל, צילום מעובד on יוני 17, 2017| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, Uncategorized, ויזואל on יוני 15, 2017| Leave a Comment »
מאיזשהו שלב אמן כל אמן בינוני או טוב מקבל פרסים, מהנדסים לא מקבלים פרסים, אפילו אם הם טובים מאד.
יש באמנות ויזואלית ביאנלות בכמות אינפלציונית, בכל מקום בעולם יש ביאנלה, וכמובן פרסים ומה שנלווה לזה.
איך אמן יכול לנטרל את הכתיבה שלו הציור ומה שלא יהיה מעצם הנטיה שלו שהיא טבעית לקבל פרס, או טפיחה על השכם. מהצופים. הרצון שיאהבו אותו שהוא יהיה אהוב.
מכוון שלא קבלתי פרס מעולם ולא אקבל כבר בגלגול הזה, אז אין לי מושג. אבל באמנות פלסטית יש אוירה של אמנות שהיא לא מיוחדת ואיכותית אבל כזו שנוצרה למען הביאנלה שמשחקת במגרש המשחקים הזה לפי כללים די ברורים. היא לא כמו החלומות שלנו, כשהיינו צעירים ורצינו לעסוק במשהו כי בראש ובראשונה אהבנו את המילה אמנות וכל מה שקשור בה. היא קשורה בתכונה חברתית ואנושית שהיא הרצון שלנו למצוא חן.
אמנות הביאנלה היא אמנות שנוצרת למען המשחק הזה, מין משחק פנימי, אולי לפצח נוסחה כזו שיש בה קורטוב מכל דבר עד שמגיע הקטרזיס . כזה שמונח לפנינו. זוכה ודאי בפרס, אנחנו מזהים את זה כמו מתכון שערב לחך שלנו.
יש כאלה שהם מעבר לזה אתה יודע שלהם הפרסים לא חשובים, הם מצפצפים על הפרס או הפרסים בדרך כלל הם הנידחים, אנשי השוליים הדחויים או אנשים שהגורל מתעתע בהם, ואינם מסוגלים ליצור קשר עם החברה. הם לא יודעים למצוא חן.
גרוסמן מושלם מידי. יש משהו נקי בכתיבה הנהדרת שלו, כאילו היא מכוונת לקבלת הפרס, אין אצלו שום חיבוטים כאלה מחוספסים ואם יש הם כל כך מנוסחים למשעי שאתה מבין באיזשהו שלב שהאמנות היא כבר בגדר נוסחה כזו לפצח את הקורא ואו לרגש אותו – הוא לא כופר בעיקר אין אצלו טירוף הנורמליות היא נוסחה. איני יודע אולי אני צריך לקרוא, לא קורא כמעט ספרות עברית. אני זקוק לטלטלה, למשהו לא נקי בכתיבה, למשהו שיש בו עקבות של תיסכול, אנושיות שבורה, גרוסמן מושלם מידי לטעמי.
אצל מישל וולבק אני נתקל בחוסר השלמות המחוספסת, הוא לא נעים או טוב מידי, הוא לא פלקטי,לצערי הקנונים שלנו הם פלקט. אתה תוך כדי קריאה מבין שאין ממש התחבטות ואו משיכה לרוע, שהוא חלק מאיתנו. השלמות הנעימה הזו מעוררת בי ספק מובנה היא בורגנית מידי, הכל נאמר בצורה נכונה, הכל מאורגן. נחמדות מאולצת.
כשלמדתי בבית ספר לאמנות הייתה סטודנטית שמהר מאוד קלטה את המשחק, נדמה לי שהיא אמרה שאנחנו בזמן די קצר הפכנו לדומים מידי אחד לשני. אפילו הלבוש שלנו אז בתל אביב התחיל להראות דומה. משהו חברתי נטבע בנו די מהר, הרצון לקבל עלינו את עול הדת או השפה או החוקים הלא כתובים של המילייה.
יש את המובהקים את אלה שהכי טוב הפנימו את היותם כוהני אמנות, אימצו שפה, התנהגות וכל המדים שהם עוטים עליהם אין בהם שום דבר שלא נאה לעין, הבורגנות אוהבת התקינות הפוליטית, זו שמביאה לפרסים בינלאומיים.
לאחרונה התבשרנו שבוב דילן גנב ספרותית את ההרצאה שלו שכל מקבל פרס נובל בספרות חייב להגיש, דבר אבסורדי כשלעצמו. סופר חייב להגיש הרצאה? למה. נו טוב.
אני מאד מקווה שהוא עשה את זה בכוונה, גנב בכוונה הרצאה שלא הוא כתב, כדי לרצות את הבורגנים, בדיוק כמו שהם אוהבים.
גרוסמן היה כותב הרצאה מאלפת כזו שהייתה מוציאה מהבורגנים אנחת רווחה עמוקה של שביעות רצון.
הצייר האהוב עלי, היה רוצח, הומו, קראווג'יו. אמן מחונן.אני כמובן לא רע כל כך. לצערי.
Posted in Blogroll, אקטואליה, ויזואל on יוני 15, 2017| Leave a Comment »
לעובדי הנמלים נתנו חסינות מפיטורין למשך 15 שנה בעלות שני מיליארד וחצי למדינה. לנכים אין כסף, אין גם לעבדי קבלן וליתר החלשים במדינה.

זייפן הבחירות ניסנקורן זורח. כץ זורח. והחזירים בנמלים חוגגים.
Posted in Blogroll, אקטואליה, ויזואל on יוני 15, 2017| Leave a Comment »
ראשית לא ברור למה אולמרט לא הלך למשטרה להתלונן על הטענות שלו נגד אהוד ברק, שכפי שידוע ככה לפי אולמרט וכפי שפורסם בעבר.
אהוד ברק קיבל שלמונים ממדינה זרה עבור קנית נשק, או משהו כזה ואת המידע קיבל אולמרט מדגן , ראש המוסד.
איפה שלטונות החוק?
לאהוד ברק יש חסינות מחקירות?
אולמרט החליט לעשות מזה ספר וכנראה נזקק למסמכים, על זה קפצו כולם, אולמרט נחקר וכנראה ישללו ממנו את השחרור המוקדם, ואפילו עשו חיפוש בעיתון ידיעות למציאת מסמכים שאולמרט העביר לידיהם.
ועדיין לא ברור למה אולמרט לא נחקר במשטרה על טענותיו נגד אהוד ברק, הטענות חמורות מאד. מציקות.
גם על ביבי הוא הבטיח שיכתוב בספר.
השאלה מי הפעיל את שלטונות החוק נגד אולמרט, ביבי או אהוד ברק.
Posted in Blogroll, אקטואליה, היסטוריה, ויזואל on יוני 15, 2017| Leave a Comment »
תכנית המקור בניהול השוטר הצבאי שראיין גנרל עטור קרבות ודם סקרנה אותי. בדרך כלל איני צופה בתכנית, הפעם נסתי לחרוג ממנהגי, והתרכזתי בעמירם לוין, לוחם מהולל שרוצה להיות מנהיג בזכות קרבות בהם הוא השמיד ערבים בצורה בהחלט מרשימה. היה אפשר להוסיף, שדווקא השמאל מייצר לנו את הקילרים הכי מרשימים. מעניין למה. והקיבוצניקים הוזכרו בתכנית ע"י הגנרל המחוספס והעילג כסוג של לוחמים שמחייכים למוות בקריצה.
התפקיד של השוטר הצבאי היה לעשות קולות של התפעלות של גימנזיסט פעור עיניים, אבל גם היו לו הערות, למשל על בנט, שהיה כידוע מפקד ביחידה קרבית. מילא שגנרל כמו עמירם לוין מרשה לעצמו, הוא קנה את הזכות בשדה הקרב, אבל מה הקשר של השוטר הצבאי הזחוח המלא בעצמו, ושדה קרב.(!?)
הוא האיש לתת ציונים לאנשים שהלכו בשבילים מסוכנים? מדהימה היומרה הזחוחה של האיש.
מעבר לכל המתקתקות הקיטשית של הערצת המוות במדים, על הערצה לאיש מוות כמו עמירם לוין שנשאל ע"י השוטר הצבאי שפער זוג עיני עגל לנוכח יכולת ההרג של הגנרל. איש לא היה מעז לתת במה כזו לאיש ימין עטור מוות, הוא היה מכונה פשיסט רוצח וכדומה. אפילו שצריך ממש להמציא פנטזיה על קשר בין קילר מהסוג של לוין למשהו שקשור בשמאל, לא שלא ימצא קשר כזה גם לא התרשמתי שהאיש הוא איזה מנהיג מרשים, משכיל, או אדם מיוחד בעל יכולת להנהיג חברה אזרחית. מה הקשר שלו לשמאל, אולי כי הוא נולד בקיבוץ? גם הרבה פרות נולדו בקיבוץ ברפת.
הוא החליט וכנראה לנוכח רדידות המנהיגות מצד שמאל לעזור לאיש כמו לוין שקשה לראות אותו מסוגל לנהל אפילו משרד ממשלתי, ברוח הומניסטית ואזרחית, גם התברר הגועל נפש הזה שמתמצה ברהב של אנשים שמתפארים במוות שאיתו חגגו במשך שנים.
יש כמובן כורח בלהיות בעלי כוח צבאי בשכונה בה אנחנו גרים על זה אין חולק, ברם כזה רהב וכזו התמוגגות נערית מטומטמת שהפגין השוטר הצבאי שאפילו לא אטעה לומר לא עשה שמירה באיזה בסיס בשטחים או החזיק נשק במקום מסוכן נניח באיזו גבעה בשטחים או במלחמה. מימיו .היא מסוג הביזאר שהחיים במדינה אבסורדית כמו ישראל מזמנים לנו. ותכנית שאמורה לעשות תחקירים על חברה אזרחית הופכת לבמה של איזה שוטר צבאי שקשה להבין מה הוא רוצה.
ההתמוגגות של השוטר הצבאי מזכירה לי את הצופים. כנער, את הסיפורים שסיפרו לנו על מאיר הר ציון הלוחם המהולל, ואת עיני העגל שלנו הבנים במיוחד לנוכח סיפורי הגבורה. יש דברים שהשתיקה יפה להם, גנרל שמתפאר במעשי ההרג, זה דבר דוחה במיוחד. רביב דרוקר הוא אדם זחוח ולא חכם במיוחד. איש שקופץ מעל הפופיק שלו ברוב הדברים בהם הוא לא יותר מנוכח עילג, עם מנטרות של ג'ובניק הוא מרשה לעצמו לחלק ציונים למי שכן הלכו בשדות הקרב. המומחיות שלו היא בהפצת רעל, ברכילות זולה, בהשמצות.
קבלתי מנה גדושה של גועל נפש. אני אתגבר עליה, אפילו אם הייתי מועמד להצביע למפלגה שמאל ציונית, ואיני כזה, לעמירם לוין לא הייתי מצביע במיוחד אחרי שצפיתי בתכנית. למרות שללא ספק הוא הרג המון ערבים. (מחיאות כפיים וזה)
הייתי אומר שרפול היה מנהיג משכמו ומעלה וגם לוחם ללא חת בהשוואה לעמירם לוין לא זכור לי שהוא התפאר ברמה כזו מביכה. קשה לי להסתיר את גועל הנפש והבחילה שחשתי בצפיה, איך גנרל מתלהב לספר לאיזה ג'ובניק על מעלליו. לרפול לעגו, אני חושב שלרפול הייתה יכולת לתקשר עם אנשים פשוטים לחוש חמלה לחייל פשוט, כחייל הוא זכור לי כמי שלא בחל בעזרה לחיילים הכי בעייתים מרקע בעייתי (הוא שיצר את הקבוצה ששמה נערי רפול – פרויקט חברתי ראוי), והנה השמאל מציע לנו איזה דחליל צבוע בצבעי קרב. גיבור שכל מעלתו היא שהוא הרג והרג והוא איש נועז בשדה הקרב. באמת זה מה שחסר בשמאל עוד איזה קילר.
למה אין רפולים בין הגנרלים של השמאל? כאלה שהייתה להם גם עשייה חברתית? שמאל נו..

Posted in Blogroll, MUSIC, ויזואל on יוני 14, 2017| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, Uncategorized, ויזואל on יוני 14, 2017| Leave a Comment »
לפעמים אני נזכר בימים כשהייתי צעיר ומלא אמונה, ואופטימי עד להכעיס. ואז משהו השתבש, כמעט בלי שהרגשתי, משהו התערער, החיים ממשיכים לזרום, טוב יותר או פחות, אבל זה לא כזה כיף כמו פעם.
אצבע אחת שלי עקומה בכף היד, פעם הייתה לי יד מאוד מדויקת, רישום היה יכול להיות ממש כאילו אני נכנס לציור ברוח עדינה וקשובה וללא גרמיות. היד כבר לא עדינה, היא גרומה, יש צלקות, שום דבר לא נעצר. לפעמים באצבע שבה יש לי טריגר פינגר והאצבע כאילו נשלחת באיבחה קדימה אני מרגיש סוג של השתחררות, מה שמוזר שהכאב החד שמפלח את האצבע, ממש לפעמים נחווה כעונג. מין מכה כזו שבעקבותיה ואחרי כאב הדקירה אני חש שוב צלילות מאד מודעת ורגועה.
שנים שייפתי אלומיניום והאצבע חטפה רעד כזה, כל פעם מחדש, לפעמים עמדתי שעות, והאצבע רעדה, עד שהפכה גרומה, אני מסתכל על כף היד היא לא כף יד של זקן, אבל האצבע כזו מעוקמת, לרופא לא אלך, אין לי כוח לניתוח, ולשבועות של התאוששות.
כשאני משייף אלומיניום כיום לפעמים האצבע רועדת שוב, ואז הכאב נעלם, כאילו האצבע התגעגעה לאלומיניום ולרעידות, היא שוב פעם מגיבה לא רצונית, אבל הכאב חלף.