הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מ.ק

Read Full Post »

מפלגת הפועלים הבלגית מובילה בסקרים, בעבר תמכה בטיהור שמו של סטלין, היא אנטי-ציונית, וכנראה אנטישמית. נו טוב, קצת היה מוקדם להספיד את השמאל.. אבל באיזה שמאל מדובר? גם בבריטניה זכה קורביין לתמיכה די דרמטית, בהתחשב במה שכאן נתפס כהזוי .

דבר אחד בטוח השמאל הרדיקלי הזה מתעב ציונים יהודים וכיוצא באלה. אם המגמה הזו מייצגת משהו בר קיימא, ייתכן שהעתיד צופן לנו הפתעות. אירופה הופכת למקום בלתי יציב, לכאורה האביב של אירופה היה צריך להיות ימני, אולם נראה שהימין והשמאל המיינסטרימי מיטיבים להשחית את דרכם, ולצעירים כנראה לא אכפת לנסות את אלה שבעיניהם סטלין היה גיבור.

גם אצלנו סטלין היה שמש העמים, היה השמש של השמאל, צריך לזכור הימין כאן עלה בזכות שחיתות רבין ומפא"י בקדנציה הראשונה של רבין, גם אצלנו השחיתות והסיאוב מימין עולים – ולא רק הימין, נראה שהציפיה שהימין ושלטונו ישארו אי של יציבות אינה בטוחה כל כך.

מוקדם לדעת.

הכל מסמל תקופה באמת חסרת יציבות ברמה הבסיסית בסופו של דבר זה יעלה בדם, בהרבה דם, כאילו העולם נסוג לעבר מצבים קיצוניים, ואין שום כוח שייעצור זאת.

הסיאוב של קלינטון הביא לבחירת נשיא הזוי, וכנראה שהתנהלות הזו המשוגעת לא תפסק. אסור להתנבא אבל מי היה מאמין שקורבין כמעט ינצח את הבחירות.

הצעירים מגיעים לגיל המכריע ומבינים שאף אחד לא סופר אותם, ולכן הם הולכים לקצוות שם ההזויים מחכים להם בידיים מושטות לעבר עתיד אפל.

הימין והשמאל הבורגניים לא מייצרים תיקווה.

http://www.haaretz.co.il/blogs/shlomopapirblat/1.4215347

Read Full Post »

ורואה מולי סרט על אוטובוס שהתפוצץ – זה הזוי זו מוניקה סקס שיר שלהם, זה זורק אותי אחורה, כשהתפוצצו כאן האוטובוסים, ואז אני מתפלא הרי זה היה בזמן רבין,  הוא הכיר באש"ף, השלום עמד להפציע.

זכור לי אדם יקר לי שכב בבית חולים כרמל, אני ואח שלי במסדרון בבית חולים ואז נשמע פיצוץ אדיר, אנחנו מתקרבים לחלון, כריזה פנימית בבית החולים מזעיקה את הרופאים ומתחיל נוהל חירום, בהמשך אנחנו מבינים שאירע פיצוץ מחריד במסעדה במצה, מסעדה מזרחית.

אני מנסה לראות ברור, וזו מוניקה סקס ששרה את המשפט "כבר אין פחד" למה התכוון המשורר, אנחנו כל הזמן מנסים להדחיק מה שאירע אז, כאילו זה היה מחזה הזוי, פנטזיה שחורה, משהו מעל למציאות.

אבל בזמן שמשטר ישראלי אמנם כזה שאישר בעבר הקמת התנחלויות, רבין בממשלתו הראשונה, נכנע למתנחלים ולשמעון פרס. הנה "עכשיו" בזמן אוסלו כל כמה ימים מתפוצץ אוטובוס, זה קורה בכל מקום, הכל שם השתבש, ניסו לומר את המשפט הלא משכנע "להמשיך כאילו אין טרור" אבל השורות של מאות המתים והפצועים הביאו למשהו קשה, היו גם כאלה שטענו שהימין מתחזק בגלל הפלסטינים וזה היה נכון בשורה התחתונה – אבל מה הייתה הציפיה, כאילו מה הייתה הברירה?

הפלסטינים רצחו את השלום ואת חזון שתי המדינות אז באוטובוסים, קדם להם אומרים הטבח של הרופא המתנחל בחברון, הוא והם, השיח שלהם ניצח.

השטחים נכבשו ע"י השמאל, לפני כמה ימים שמעתי מתוך הרדיו פרסומת של מרכז רבין, זה היה משהו בנוסח רמטכ"ל ששת הימים המלחמה המזהירה, ממש. מלחמת הכיבוש, המלחמה שטרפה את הקלפים של השמאל, היה שם רהב, היה היבריס ברמות על. מאז המלחמה ההיא השמאל ירד, בהדרגה, היו עוד שיאים פה ושם, הייתה עוד תקווה, בזמן ההמתנה שר של המפד"ל שמשון שפירא התנגד לכבוש את השטחים – מדהים הוא הרי היה במפלגה שמתוכה יצאו רוב המתנחלים. מפא"י כבשה, זה היה שיא שכרון הכוח, ואז הכל נסוג, נבלע בתוך חור שחור, זה היה תהליך, לא במכה אחת.

את לוי אשכול אני אוהב, עד היום, אפילו כשהייתי ילד אני זוכר את הכתה שלי בבית הספר שהיה בתמיכה רפורמית, הולכים ברחוב הלל בהדר, ואז המורה אומרת שלוי אשכול נפטר, היה עצב כזה, שנים עברו אני יודע יותר, הוא ניסה כנראה לדחוק את הקץ, אולי ידע מה המלחמה טומנת, ישראל זלזלה בו, אנחנו עם שאוהב מלחמות והרג, כנראה. גיבורים בשדה הקרב, זה חלום של כל נער מתבגר. אבל מדינה היא לא נער מתבגר. הוא גמגם. החבר טוב  שלי  פעם היה צייר מגמגם, אני לא מבין את הטירוף. מי שהכין את הצבא היהאשכול, הוא היה ראציונלי ואנושי. גם היום מוצא חן בעיני שהוא עמד מול בנגוריון שאותו אני מתעב, קשה לי לקבל איש דמים כזה.

המפלה שנחל אשכול אז, גם היא הסימן מובהק שהשמאל נסוג ובאותם ימים הפך לימני, זה היה מהלך כזה שלא רואים ברגע אחד.

הוא היה המכשול האחרון בפני הדיינים והביטחוניסטים, רבין נעלם במלחמה, שותקים על זה, הוא נהפך לגיבור, המון רהב,  אלבומי נצחון, ניצחון פירוס של השמאל, אחרי הנצחון הזה תבוא דעיכה איטית, עד שנגיע ליום שהשמאל כמעט מת. מלחמת יום כיפור בדרך רק תבהיר את עומק הסיאוב של מפא"י, ממשלתו של רבין הראשונה, תביא את הסוף, על השלטון שהיום מנסה להקים את עצמו מחדש בעזרת ליכודניקים.

כל הזמן הזה מנסה להבין מה הפלסטינים רוצים, בסופו של דבר הם רוצים רק משהו אחד – כנראה גם המתונים שלהם, שאני ואתה ואת לא נהיה כאן – כן גם הנאורים. אני גם היום חולם על שלום, אבל זה כבר ממש לא חלום ריאליסטי. שם בפיצוץ האוטובוסים, שאחר כך התברר שגם ידו של עראפת הייתה במעל. לפחות בעמדתו המתחמקת ואולי הרבה מעבר, זו הייתה ההזדמנות האחרונה הראציונלית. כאילו שרבין ניסה לכפר על כניעתו בסבסטיה רגע אחרון לפני שיגאל עמיר רצח אותו. האם לו היה חי הייתה ההיסטוריה אחרת?

אני מתקשה להאמין בזה יותר ריאלי לחשוב שרבין היה מובס בבחירות, או שהיה "מתעשת" ומנסה לשנות את מה שנראה כמו בגידה של הפלסטינים בחזון שתי המדינות. גם אם לא היה נרצח היינו נמצאים במקום קשה, אין פתרון לבעיה הפלסטינית שהוא קל, גם לא עכשיו.

מאז הימין העמיק את אחיזתו והשמאל הציוני שהיה ימינה מהימין כן כן, הפך להיות בחלקו רדיקלי ממש חד"ש בגישתו, חלק אחר מתגעגע לימים הגדולים של מפא"י, עוד דונם עוד עז.

חלום שחור, משהו שכבר איני יודע מאן הגיע.

בכל העולם כנראה זה לא זמן טוב לשמאל. כנראה. אולי זה ישתנה. מתי.

Read Full Post »