ברל כצנלסון היה צריך לקרוא את גדעון לוי, כדי להבין עד כמה הוא צדק. השנאה לכל מה שהוא יהודי אינה חדשה.
השמאל התנגד תמיד לכיבוש, אבל כבש, והתנחל והתנגד להתנחלויות. גדעון לוי היה עוזר אישי של פרס מקים ההתנחלויות, אבל הוא הגיע למצב שהוא תומך באנטישמיות כי כנראה להגיע למצב לא תלותי בשום סממן יהודי זו השיא הנדרש אליבא ללוי ומלחמתו בכיבוש, גם ללעוג ללקות מלידה של תום יורק מרדיוהד זה חלק מהמאבק בכיבוש, או להתחבר לווטרס איזה אדם מפוקפק שהדבר הכי מוזר שהוא אחד מגדולי העשירים בקרב המוסיקאים החיים היום, זו בעוד תרומתו המוסקלית בהחלט לא מצדיקה זאת.
היום גם היה צריך לקרוא מחדש את ברל בבתי ספר ולהוכיח שפעם שמאל ויהדות לא היו שונאים כאלה גדולים ע"ע הדתה, הכל החל מהכיבוש, אולי זה שהשמאל הוא זה שכבש ויצר את הכיבוש מביאה לשנאה עצמית גבוהה מהרגיל אך אינה סיבה מספיק טובה לשמאל עצמו להמנע מלהפוך דרך המלחמה נגד הכיבוש, כל אבן לנתץ כל מוסר ע"י מוסרניות, להתקרבן ואז להגיע למחוזות אוטו ויינינגרים .
ככול שאומרים לאדם כמו לוי בהגיון משהו הוא שונא יותר – את האומר. צריך להכיר בתופעה, ולהבין שאין סיכוי ממשי לשנות אותו או לשכנע במידה מה, אולי זו תופעה שהיא סוג של הלקאה עצמית שהיא בעיה אישית – אולי הפרעת קשב, אבל הפעם גדעון הוציא מדעתם את השמאלנים הכי אדוקים.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4276309
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
