ביום שישי האחרון, בצהריים, ישבו בטורקיז שלושה: חזי בצלאל, איש עסקים וסוחר נשק מקושר ומפולפל, יד ימינו יחיאל חורב, שהיה ראש המלמ"ב המיתולוגי שנות דור, ויוני קורן, שהיה ראש מטה שר הביטחון אהוד ברק. קורן עבד אצל בצלאל לפני שנכנס ללשכת שר הביטחון, ועושה רושם שהם לא רחוקים זה מזה גם אחרי. אני ראיתי אותם באותו פורמט ובאותה מסעדה גם במהלך התפקיד שמילא קורן בקודש הקודשים של מערכת הביטחון הישראלית, לפחות פעמיים.

בימים אלה צריך להחליט איפה תקנה ישראל ארבע ספינות קרב משוכללות לצורך חידוש צי הסטי"לים וההגנה על אסדות הגז המתרבות מול חופינו (כן ירבו). נתניהו הבטיח לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שישראל תקנה את הספינות שם. יש לנו אינטרסים אסטרטגיים בגרמניה, שבנתה עבורנו את צי הצוללות החדיש, ועניינים רבים נוספים. לפני כמה שבועות שר האוצר לפיד סיכל ברגע האחרון כוונה של משרד הביטחון לפתוח מכרז בעניין הספינות, על אף שחיל הים מעדיף במפורש את הספינות הגרמניות. בשביל מה צריך מכרז, שאל לפיד, הרי היום אתה יכול דרך גוגל לדעת תוך כמה דקות כמה תעלה כל ספינה, איפה ומתי. מי שהתעקש על מכרז, שיאפשר ליצרניות נוספות להתמודד על הספינות הישראליות, הוא מנכ"ל משרד הביטחון היוצא, אודי שני. זה היה הבייבי שלו. הכוונה הזו סוכלה בסופו של דבר, אם כי הקרב עוד פתוח.


נתניהו הבטיח למרקל, אז מי מנסה להתערב.  צילום: רויטרס

עכשיו בואו נחזור למשבצת הראשונה: בצלאל מחובר למספנה דרום קוריאנית גדולה ומריץ אותה כאן מול חיל הים, בתקווה לזכות במכרז. אגב, זה לגיטימי לגמרי. זכותו של בצלאל לסחור בנשק, לייצג מספנות ולרקום עסקאות. השאלה היא מי עוזר לו ומה האינטרסים מאחורי אותם עוזרים. הסיפורים האלה רבים כחול אשר על שפת הים כמעט בכל עסקת נשק גדולה שביצעה ישראל בשנים האחרונות. תמיד ישנם שם המתווכים, גוזרי הקופונים, אנשי הצללים, שמנצלים קשרים ומניפים מנופים כדי לשמן ולארגן עסקאות של מיליארדים. העמלות, בהתאם. בנושא הזה אין חקירות. זה לא מעניין אף אחד. טוב, זה לא מסכן את הדמוקרטיה. זה לא פוטש, ולא מרד קולונלים. סוף ציטוט.