הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ואני ממש מתפעם איך השמאל, וכל צבא עיתונאיו, נוברים בצלחת של הזוג נתניהו, זה אותו שמאל שויתר על דיווח על חזירותו של שמעון פרס – שחגג לעצמו יום הולדת ב-11 מיליון בלי מילת ביקורת אחת של השמאל, על גרגרנותו של אהוד אולמרט, וזה ששמר שתיקה על העמותות של סוחר הנשק ברק.

כולם יודעים כי למעט בגין אולי לוי אשכול, כל ראשי הממשלה או רובם המכריע לא היו אנשים צנועים במיוחד. אבל איש לא היה מעז להיכנס לצלחתם, שום אב בית מהסוג הבריוני, כמו מני לא היה הופך לנביא הזעם של השמאל המטושטש והאבוד.

אני חושב שעל ביבי לפרוש בלי קשר ועם קשר לפרשיות השונות, אבל עניין האוכל של הזוג נתניהו הוא לא רק תעודת עניות לישראל בה בריש גלי, פרקליטת מחוז, הגברת רות דוד, קיבל מתנות בלי סוף מעורך דין פישר, כן רונאל פישר החבר של רונזטל והעמית של דרוקר לתוכנית המקור. ואותה פרקליטות, סגרה לה את תיק המתנות. אבל יחד עם השמאל נוברת בכל חמגשית של הזוג נתניהו. הפרקליטות לא מרגישה גועל, קצת גועל?

מין תאווה כזו, כאילו לא היה זוג מושחת כזה מעולם אחרי שעברנו את שרון שכל ארוחה צנועה שלו הייתה התגלמות החזירות הבהמית. ועלותה כך דווח עשרות אלפים.

תכנסו לעיתון הארץ, יום יום סגידה לאוכל, מין תאווה בלתי ניתנת לשליטה, תמונות, כתבים הולכים לבקר במסעדה חדשה ומדווחים בהתלהבות על שפ חדש, ורק לזוג ביבי ושרה הם מתירים לאכול פרוסה של לחם שחור עבה, עם טיפה חמאה, אולי עדיף מרגרינה, ופעם בשבוע זית על היצירה הקולינרית.

זו מהות הרדיפה, אני מחפש בזכוכית מגדלת, איזה צדיק אחד בסדום, אין, אורגיה של נבירה, של שפיכת דם, עצוב.

כל השמאל מתבהם בנבירה בצלחת של הזוג נתניהו, חבל שיש רק בני ציפר אחד.

ואולי כדי להבין מהי צביעות, נכנס לכתבה בוואלה, כותרת הכתבה היא : "לופ כיד המלך – או ההיסטוריה הקולינרית של שרון"

אתן רק דוגמית:

מסעדת אולימפיה המיתולוגית ברחוב קרליבך 14 בתל אביב הייתה במשך שנים רבות כור ההיתוך המרכזי לכל גדולי העם. ההבטחה לדיסקרטיות מוחלטת, לפני, בזמן ואחרי הארוחה היוונית, יש לציין, קסמה לראשי ממשלות, עיתונאים, אמנים ואנשי עסקים. הם ישבו זה לצד זה, כל אותם ממתיקי סוד וקובעי מדיניות וביניהם הסתובב תמיד משה פרנסיס, בעלי המסעדה. פרנסיס ושרון היו חברים קרובים. "כמו ששרון היה איש גדול, ככה הוא היה אדם מאוד מעודן כאשר היה אוכל", פרנסיס נזכר. "עם מפית גדולה שהיה תולה על דש החולצה אחרי שהוריד את העניבה. אהב לאכול ואכל לאט". פרנסיס נזכר ברגע קטן מיוחד במסעדה, שנים אחורה לימי מלחמת יום הכיפורים. מלחמה, פוליטיקה ואוכל על קצה המזלג. "משה דיין, עזר וייצמן ושרון ישבו באחד הימים, אחרי שהלחימה הסתיימה, לפגישה אינטימית משולשת. ויכוחים קולניים נשמעו במסעדה, לא זוכר על מה. בשלב מסוים ויצמן ושרון יוצאים ודיין שנשאר לבדו וקורא לי לשבת …

אז באמת עם כל הכבוד, לרצון של השמאל שביבי לא יאכל דבר, או לפחות שיאכל פחות. אולי קצת פרופורציות.

https://food.walla.co.il/item/2847869

אל תספרו על אריק

ארוחות צנועות היו מסימני ההיכר של אריק

והאוכל תמיד היה כשר