Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 21st ב-ספטמבר, 2017

לפני כעשרים שנה הכרזתי על חוף הבונים כחוף פרטי, לא, לא התנחלתי בו, אבל הייתה לי פינה שהייתי חוזר אליה פעם בשבוע, בין סלעים, חלקת אלוהים קטנה, מין כוך, איש לא ראה אותי כשהייתי בכוך, מהכוך לים הובילה פיסת חול זהובה, נעימה למגע, שם רחצתי ולפעמים בעירום, עם חברה, בלי חברה, הכל היה כחול, נעים וכמעט מזכיר את חופי סיני. בהם ביליתי כמה שנים.

ואז פתאום הקיבוץ השכן או המושב השיתופי החליט שזה שלו, בכניסה לשמורה הוצב שומר, שגבה כסף, כאילו החוף שייך לו, שנים נעדרתי משם. כל פעם מחדש הכעס הציף אותי, היום כבר יש בוטקה עם שומר, קבלות ומחסום.

לפני כן הכל היה חופשי, בואכה לחוף, או לשמורה. אבל אז בריונים השתלטו על החוף, לא לא ממשפחת פשע הפעם. אלא מאלה ש"הקימו את המדינה" ולכן מותר להם.

רבות מהתמונות שצלמתי מהחוף, וחלקן רק פרסמתי צולמו שם בחוף הקסום. אבל מסתבר שלא הכל חולות זהב, אם אתה הולך בשוליים בצמחיה בעיקר, תמצא לכלוך, ומקומות שנראה בהם כי אנשים התפנו ממשא כבר וטבעי, הגללים והניירות ועוד שלל שאריות מונחים לדיראון עולם שם.

זה לא רק מנת חלקו של חוף הבונים, כמעט כל חופי ישראל הלא מוכרזים מטונפים, ראה חוף הסטודנטים בחיפה, ראה את חוף עתלית המזוהם. לא פעם ליד ערימת לכלוך, משפחות וילדים מתרוצצים.

לפני שנה כשירדתי לחוף הסטודנטים, והתיישבתי ראיתי שכף רגלי השקועה בחול, יוצרת כתם אדמדם על החול, ומשהסתכלתי היטב ראיתי שזכוכית חרצה בכף רגלי חריץ, ומשם פרץ הדם וצבע את החול באדום.

איני מכיר חוף אחד שאינו מטונף, בצורה זו או אחרת, בקריות המצב מייאש ממש, ככה דרומה וצפונה, לפני שנים חבר בטבריה סיפר לי שמשפחה ידועה מחזיקה חלקת חוף בכנרת, אמרתי לו מה זה מחזיקה?

הוא סיפר לי על משפחה שאחד מבניה ראש שלום עכשיו והשני שדרן או מגיש טלויזיה סכריני עם פרצוף בובתי. אין ספק שחלק מהיותך אדם חשוב הוא להחזיק חוף שלך בארץ בה כמעט לא נשארו פיסות טבע, חלק נעלם או נלקח ע"י קיבוצים, חלק ע"י בריוני נדל"ן, חלק ע"י הצבא, וחלק ע"י המשפחה המלוקקת הזו שנדמה שמאז כבר עזבה את החוף.

והמדינה שלנו לא עושה דבר, לנקות ראשית את החופים, ולהעיף משם את הבריונים לא משנה אם הם משלום עכשיו או איזה קיבוץ. הכניסה צריכה להיות חופשית, צריך שיהיה בחופים מים, שירותים, ופחי אשפה. אסור להניח שהטבע ינקה בשבילנו את הטינופת שאנו משאירים.

מתי כבר כל זה יקרה?

https://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.4455400

 

IMG_0294

Read Full Post »

לא הייתי מגדיר עצמי אתאיסט מהסיבה שסוג כזה של אמירה הוא דתי בעיני, ואני מתרחק מכל כפיה והכתבה מלמעלה, שתהיה מה שתהיה.

אני מעריך אנשים בעלי ספקות שרודפים אחרי האמונה, ולא מצליחים תמיד להתיישר איתה כי הדרך לא תמיד נראית להם, למרות שכל דת או אמונה, או אפילו תיאוריה מדעית, מנסות להוליך שולל במובן שאין להם ספקות, הם מסירים את הספק.

אני דווקא חי בתוכו, וזה לא קל כל כך, האיפכא מסתברא זו נקודת המוצא היחידה, זה מתעתע, הרבה רוצים להיות ברורים, נוקבים, חד משמעיים. וזה בעיני שורש כל רע, אני לא תמיד מצליח להיות מובן אפילו לעצמי, איזו סלידה אופפת אותי כאשר אני חש מול הסרת הספק העוצמתית מכאן או מכאן. איזו סתירה פנימית יש בתוך הטיפשות הבסיסית של הלא מאמין – או המאמין, הדבר הזה מעיד על  מעגל בו טיעונים עולים מכל צד, וטוב שעולים להוכיח אי תקפות של הטיעון שמנגד, אבל קיימת פסקנות, היא בעיני הבסיס לרשע בעולם שלנו, המלחמות והרשע נולדו או מאמונה ללא סייג, או מחוסר אמונה ללא סייג.

אני יכול להתענג על מראה או כתיבה שבאה מתוך אמונה, או ההפך, זה יפריע לי רק אם תהיה לי הרגשה אפילו עמומה שמישהו רוצה שאני אשנה את דרכי. לא בגלל שאני חש או יודע שדרכי נכונה, בדיוק ההפך.

המחשבות הללו עולות כל חג, ומועד, אני חש שייכות אבל גם סלידה, מתרחק ומתקרב, יכול להבין ושונא מכל את הכפיה שבעולמות המוחלטים.

Read Full Post »

נתחיל בסרט שעליו יצא קצפה ראיתי את הטריילר, צילומים נהדרים. אני אישית לא מאמין לאשכנזי, מחליא אותי הטיפוס שמתוודה שהרג, או נתן מכות לפלסטינים. אבל הצילומים מרהיבים, אולי אלך לראות את הסרט, תודה לספוילר של מירי רגב.

מעולם בכל סיטואציה, והייתי בכמה, לא הייתי מעלה על דעתי, להכות פלסטיני, איני יחיד, רוב החיילים נוהגים כך במיוחד ביחידות לוחמות לפחות ע"פ ניסיוני יש כמובן חריגים תמיד, איני יכול להבין את השמאלנים שמרביצים ואחר כך בוכים, הסטייל הזה נולד מה"יורים ובוכים" אל תירה ואל תבכה, מין רחמים עצמיים, מחליא.

יש בין אנשי השמאל כאלה שהתחילו להבין את העולם בנערי כהנא, הם יודעים טוב יותר מכולם מהו רשע, הרי בו הם נתלו ונטלו חלק. אהבה כזו נכזבת חייבת להצית בושה גדולה, אז הסנטימנט הזה בעיני הוא שקר, וגם מאוס.

ומשאמרתי זאת, השרה רגב ביד גסה נכנסת לעולם האמנות מנסה ל"חנך" יוצרים שהדבר הכי מהותי במלאכתם הוא החופש לומר הכל, כן הכל, בלי כחל ובלי שרק, לפעמים זה עולה יפה יותר ולפעמים זה מכוער בלבד. זו המלאכה שלהם, ואין להתערב בה, היא או לא מבינה מה היא עושה, או פשוט אוהבת ומתענגת מתשומת הלב והמהומה הנלווית . לא כל מנהיג פוליטי אמור להבין באמנות אבל קצת היסטוריה לא יכולה להזיק, הרויזיוניסטים סבלו מהדיקטטור בן גוריון וממפלגתו שנים, הוא דרס יוצרים ימנים בלי בושה, במין דורסנות שהיה בה צירוף של פאשיזם ומוח חולני.

אם חשבנו שכבר אנו חיים בעולם פתוח ויותר אנושי, בו השקפת חיים היא לגיטימית באשר היא, הנה באה השרה רגב ומנסה לאכוף ולכפוף הר כגיגית את מי שנראים בעיניה רע. מטעמים פוליטים.

היא עושה זאת כי הכוחנות אהובה עליה, בדיוק כפי שבן גוריון אהב את הכוח המוחלט כמעט שהיה בידיו ועשה מעשי נבלה והציבור כמובן ימין ושמאל אהד אותו, הרבה בימין היום מתגעגעים לאיש חזק בנוסח הפאשיסטי הבנגויוריוני הם לא מסתירים את הערצתם לאיש. רבים מאנשי בנגוריון מצאו בית בליכוד, ייתכן שהשרה רגב היא סוג של ממשיכת דרך של בן גוריון, וזה ממש מחליא בכל דרך אפשרית.

הטעות הבסיסית אינה בעצם טענתה שהיא לא רוצה לתמוך כספית במי שבעיניה מוציא דיבת הארץ אלא בעצם ההתערבות שלה בתכנים, מי שמה, צריך להיות סייג, לא כל טענה אפילו צודקת, רלוונטית.

Read Full Post »

jukv 11

vduki 19

מיכאל ק

Read Full Post »

בכנסיה1

מתללת

מתפללים

תיירים3

 

מיכאל ק

Read Full Post »

החולה8

החולה6

מיכאל ק

Read Full Post »