הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

נתחיל בסרט שעליו יצא קצפה ראיתי את הטריילר, צילומים נהדרים. אני אישית לא מאמין לאשכנזי, מחליא אותי הטיפוס שמתוודה שהרג, או נתן מכות לפלסטינים. אבל הצילומים מרהיבים, אולי אלך לראות את הסרט, תודה לספוילר של מירי רגב.

מעולם בכל סיטואציה, והייתי בכמה, לא הייתי מעלה על דעתי, להכות פלסטיני, איני יחיד, רוב החיילים נוהגים כך במיוחד ביחידות לוחמות לפחות ע"פ ניסיוני יש כמובן חריגים תמיד, איני יכול להבין את השמאלנים שמרביצים ואחר כך בוכים, הסטייל הזה נולד מה"יורים ובוכים" אל תירה ואל תבכה, מין רחמים עצמיים, מחליא.

יש בין אנשי השמאל כאלה שהתחילו להבין את העולם בנערי כהנא, הם יודעים טוב יותר מכולם מהו רשע, הרי בו הם נתלו ונטלו חלק. אהבה כזו נכזבת חייבת להצית בושה גדולה, אז הסנטימנט הזה בעיני הוא שקר, וגם מאוס.

ומשאמרתי זאת, השרה רגב ביד גסה נכנסת לעולם האמנות מנסה ל"חנך" יוצרים שהדבר הכי מהותי במלאכתם הוא החופש לומר הכל, כן הכל, בלי כחל ובלי שרק, לפעמים זה עולה יפה יותר ולפעמים זה מכוער בלבד. זו המלאכה שלהם, ואין להתערב בה, היא או לא מבינה מה היא עושה, או פשוט אוהבת ומתענגת מתשומת הלב והמהומה הנלווית . לא כל מנהיג פוליטי אמור להבין באמנות אבל קצת היסטוריה לא יכולה להזיק, הרויזיוניסטים סבלו מהדיקטטור בן גוריון וממפלגתו שנים, הוא דרס יוצרים ימנים בלי בושה, במין דורסנות שהיה בה צירוף של פאשיזם ומוח חולני.

אם חשבנו שכבר אנו חיים בעולם פתוח ויותר אנושי, בו השקפת חיים היא לגיטימית באשר היא, הנה באה השרה רגב ומנסה לאכוף ולכפוף הר כגיגית את מי שנראים בעיניה רע. מטעמים פוליטים.

היא עושה זאת כי הכוחנות אהובה עליה, בדיוק כפי שבן גוריון אהב את הכוח המוחלט כמעט שהיה בידיו ועשה מעשי נבלה והציבור כמובן ימין ושמאל אהד אותו, הרבה בימין היום מתגעגעים לאיש חזק בנוסח הפאשיסטי הבנגויוריוני הם לא מסתירים את הערצתם לאיש. רבים מאנשי בנגוריון מצאו בית בליכוד, ייתכן שהשרה רגב היא סוג של ממשיכת דרך של בן גוריון, וזה ממש מחליא בכל דרך אפשרית.

הטעות הבסיסית אינה בעצם טענתה שהיא לא רוצה לתמוך כספית במי שבעיניה מוציא דיבת הארץ אלא בעצם ההתערבות שלה בתכנים, מי שמה, צריך להיות סייג, לא כל טענה אפילו צודקת, רלוונטית.