הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

התהליך הזה, של תקשורת ירודה, עשה את השירות הגרוע ביותר דוקא למי שהיא הכי חפצה ביקרו: למרצ עצמה

כי בעוד שמחנה הימין עבר מאות מדורי גיהנום של ביקורת מחמירה, וכך זכה להזדמנות לזכך את עצמו, להשביח את טיעוניו, לנכש טעויות וטועים — מרצ , יחד עם כל מחנה השמאל – כולל ובעיקר שופטי בג"צ – נהנו לכאורה שנים כה רבות מתמיכה אוטומטית ואפריורית – עד שהכל התנוון והתעפש בביצתם העכורה, רעיונות חדשים לא צמחו שם, נותרו שבויים באותה קונספציה שגוייה אחת, תחת זאת נסחפו בקונפורמיזם של דגים מתים אחר תנועת שמאל עולמית בעלת סנטימנטים אנטישמים ואנטי ישראלים, משם העתיקו כמו קופים את אותה רטוריקה פרוגרסיבית שתמיד מביסה את מטרותיה שלה וכך ימשיכו לבעבע בביצה הסרוחה עד שימלטו ממנה בצוחות אימה ממנה השאריות של בעלי התבונה שעדיין נותרו שם

ואני אומרת את זה בכאב עצום. כמי שכל חייה הצביעה רק מרצ, עד לבחירות האחרונות, כשכבר לא היה ולו דבר אחד טוב להאחז בו שם.
להיות מרצ זה עניין של זהות.
אבל עתה, הזהות מתנגשת ישירות עם התבונה, ובנוגע לשאלות על עתיד המדינה על הלב לפנות מקום לשכל

אולי יום אחד השמאל יתעורר מההזיה הפסיכותית בה הוא שרוי, ויתחיל לשקם את עצמו. ואז אולי יצליח להחזיר לעצמו את האליטות שנמלטו .

אלא, שכל רגע שבו הוא עדיין מתאמץ כל כך להעיד על עצמו כלא רלוונטי- מפלגות כמו הליכוד תופסות ומנכסות לעצמן יותר ויותר תחומים שהיו נחלתה הבלעשית של מרצ ומציעות לעם את היתרונות שהיו פעם לשמאל: ציונות, שכל ישר, הגינות וגם, תתפלאו – חברתיות