הגברת לבני התנגדה להסכם אוסלו, והצטרפה לאחר רצח רבין ללשכת נתניהו כאשר נבחר על אף הרצח, לראש הממשלה. 1996. קשה להאמין איזו דרך עברה לבני מאז, מהליכוד מהתנגדות לאוסלו, ואז כחלק מהמימשל של נתניהו, מליכוד לקדימה, מקדימה למפלגה שלה אחרי השארת עשרות מיליונים חוב שאני ואתה ואת שילמנו, ועד המחנה הציוני, והתקווה של השמאל הבורגני.
היא היום מנהיגת האופוזיציה. היא היום מסיתה נגד נתניהו האיש אליו הצטרפה אחרי הרצח. הוא למעשה נתן לה במה פוליטית אצלו היא החלה את הקריירה שלה.
לא רק גבה אחת הורמה היום לנוכח הצביעות. גילוי נאות, כותב הבלוג תמך בהסכם אוסלו. היום לא. לא כי השלום לא ראוי, ההפך, אלא מפני שהמציאות טפחה על פני כל מי שהאמין שהפלסטינים רוצים בשלום, וצריך להודות ההסכם היה נאיבי, יותר מידי נאיבי. כאן במזרח התיכון, במיוחד כאן. הסכמים צריכים להיות מבוססים על חשד מובנה שכל צד עד הרגע האחרון וגם אחריו לא רוצה לעשות את מה שהוא עצמו חתום עליו, אגב לא רק בפלסטינים מדובר, במהלך אוסלו ממשלת רבין בנתה והרחיבה התנחלויות. הכל יכול להשתנות, אבל מי שמאמין לפלסטינים היום הוא לפחות חשוד כאדם לא שפוי, נתניהו בדרכו הלא ישרה, מצליח איכשהו למנוע מלחמה, אם היום היה ברק או השמאל בשלטון היינו בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, מאות חיילים היו מתים במלחמה אבודה בעזה. המציאות של חיינו היא כל כך פתלתלה וחסרת עקביות. אבל לפחות יושר אינטלקטואלי חייב להיות. צריך להודות שלהשיג היום פתרון של שתי מדינות זה דבר מופרך, הפלסטינים עצמם מפוצלים לכמה ישויות, אין שם כתובת אחת. אז לא מדובר בשתי מדינות אין דבר כזה.
אז הנה גבה שהורמה נוכח הצביעות…
לשרוק בוז להנגבי, ולקבל במחיאות כפיים סוערות את ציפי ליבני, שהצטרפה ללשכת נתניהו לאחר הרצח ובחירות 96'. איזו צביעות.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
