הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

להבדיל מקצב הוא לא הואשם, לא נכנס לכלא, הוא המשיך לנאץ, ולהטיף מוסר, בהארץ, אותו הארץ שהוא בעיני עצמו מרכז של נאורות ליברלית. בחלק מהמקרים הוא המשיך לפגוע מינית לאחר שהתלוננו

עכשיו הוא השווה את עמית סגל העיתונאי מהימין רחמנא ליצלן להיטלר. עמית תובע אותו דיבה. אבל השאלה הזו תברר בבית משפט, אבל נשארת שאלה אחת פתוחה, למה האיש המשיך להטיף את מוסר בהארץ שנים אחרי שהתנהגותו נודעה בגלוי.

ושוב פעם, הם לא משלמים על מעשיהם, יש דין אחד לאנשים רק מרקע פוליטי אחד, זו הבעיה, זו סיבה להתרחק מהשמאל, את הימין לפחות שופטים, לא מוותרים לימין, כאילו יש מחלקה במשטרה רק לימין, ובפרקליטות, הרי זו השיטה של אמנון אברמוביץ, הוא וחבריו מחליטים מראש ובלי שיש למישהו יכולת להתגבר על כך, שגם פושע מיני כמו לאור, לא יתן את הדין, מישהו יכול לדמיין איש ימין שהיה שורד אם היו עדויות מהסוג המופיעות בסרט של תוכנית המקור, לא בדיוק תוכנית של אנשי ימין.

במשך 30 שנה האיש עשה את מעשיו, הוא לא נתן את הדין, אני חייב וידוי, שנים קראתי אותו, יש לי בספריה בבית ספרים שלו, כמובן שלא ידעתי דבר על מעשיו עד לסרט הזה שפורסם לאחר שנים של פעילות כזו, והשאלה הכי מעיקה, למה בעיתון הארץ בזו לכל אותן נשים, למה זה מותר לו למשורר להיות חיית אדם, אגב לא בגלל הכיבוש, הרי איציק מתנגד לכיבוש.

הוא לא היחיד שתחת מסווה של פעילות פוליטית רדיקלית, מרשה לעצמו לפגוע בחפים מפשע, לא רק הוא, צריך לדעת שהמול של עיתון הארץ, מר שוקן הורשע בהפצת פרסומת לקידום זנות ע"י עיתון העיר, וכיום הארץ במה "מכובדת" לפמיניסטיות. לא זכור שהייתה דמות "ערכית" אחת, מהארץ, מאוניברסיטה בתל אביב, מסם שפיגל שהתקוממה, חוץ מהנשים שרק אחרי שנים הוציאו את הסיפורים והעדויות החוצה.

קצה קצהו של חשבון נפש יש כאן אבל זה מעט מידי:

ואיפה הייתה המשטרה?