חרציות אפילו שזו לא העונה, דווקא שם בשדה פתוח, אולי זו הגזמה זה לא שדה פתוח בעצם, זה בין חורבות העיר, במקום שאנשים לא הולכים, שם מחכים אולי לגאולה של יזם נדל"ן שיציל את המקום מהתחלה ההיפוך של הטבע, הטבע משתלט על העניינים בחזרה כאשר העיר גוועת, נעזבת, בשכונות המוזנחות דווקא שם כבר איש לא הולך, למעט אולי בבית נטוש , שאיזו זקנה מתעקשת לשרוד בתוכו, מנהלת מאבק נגד היזמים הנאורים הבאים לזרז את מותה.
שדה פתוח אורבני מפליא עד כמה ההזנחה היא שיבה לטבע, קחו שכונה הכי מפוארת ועזבו אותה לכמה שנים, בסדקים בקירות יצמחו צמחי בר, משוררים אפילו יעברו שם ופרח שיפרח יכול לסמן להם אביב חדש, ואולי נערה תעבור ותתאהב באיש שלה שלקח אותה פעם ראשונה לראות איך מאחורי הקיר הגס והמכוער התעורר מחדש הטבע.
מתי התעוררה המחשבה שלי על הקטע האורבני הזה , כשעיינתי באיזשהו לינק ישן , על אמנות אקולוגית, בתה של האמנות הביולוגית?
בגלריה המצורפת לקורס באמנות אקולוגית יש עבודות רובן אעפס לא מזכירות לי אמנות אקולוגית, אולי אמנות עם רגישות מסויימת לסביבה, אבל אמנות אקולוגית ממש לא נראה לי , כי מהי אמנות אקולוגית הכרתי בעבר, כשאחי עשה דוקטורט בנושא הקרוב לאקולוגיה ימית.
כשעזרתי לו יום אחד נתחוור לי שהוא וחבריו אינם כה ידידותיים לסביבה, היום בעזרת תיאוריות פוסט מודרניות וגם התיאוריה של הקוונטים ברור לנו שלנו אפילו כצופים יש השפעה, אפילו בהיבט של ההסתכלות כבר יש לנו השפעה , אבל שם היתה עונת ציד ממש, הביולגים נטלו דגימות ודי הרבה, אם זה דג שיורק, או כריש, לעיתים בגלל כריש קטן הם צדו כריש ענק, ונאלצו או התנדבו למסור אותו למוזיאון הימי , אז הרגשתי לא נוח עם המציאות הביולוגית, ההסברים אמנם בנושא אקולוגיה חתרו לנסות ולפצח את החוקיות שיש בסביבה הימית ואו התת ימית ובכלל בטבע, אבל לצורך כך לא הסתפקו בתצפיות, אלא ממש נטלו חלק משמעותי בעיצובו מחדש של הטבע.אפילו עברתי חויה טראומתית של ציד כרישים.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה