הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אחת המטרות של המודרנה היתה לא רק אסתטית אלא חברתית, האמנות הפלסטית מאז ומעולם קשורה לפטרוני אמנות, מאז מדיצ'י ועד ימנו מה שמניע פעמים רבות מגמות באמנות היא היכולת הכספית לתמוך ולממן את הפעילות.

האמנות המודרנית שאפה לנתק את הקשר הזה , אמנים שלא היתה להם מיומנות "קלאסית" או בשפה פשוטה יותר לא ידעו לצייר ואו להחזיק מכחול לא נדחו על הסף ע"ע בויס וקיי טומבלי ועוד רבים הם פתחו שער רחב לפרשנות הרבה יותר רחבה של מהי אמנות בעצם.

האמנות המודרנית שחתרה להגיע לגרעיניות של האמת, ושל האמנות בלי להיזדקק לקישוטים וחנופה לבורגנים, אף יצרה צורות ביטוי אנטי-אמנותיות כמו הדאדא שבמקור היא תנועת מרי נגד הטימטום המיטרליסטי של מלחמת העולם הראשונה, צורות ביטוי דאדאיסטיות שמו ללעג את הבורגנות , האידיאליזם האנטי בורגני היה שמאל/מהפכני, האוונגרד נתפס כאילו מדובר בעולם ערכים חדשני ללא תלות בגחמתו הפרטית של בעל ההון .

והנה אנחנו חיים בתקופה שבה יש חזרה אפילו ביתר שאת רגרסיה בולטת אפילו חדווה של ביטול כל מה שקשור למודרנה, לעבר הגחמה הקאפטליסטית שמעמידה בצל כל התיחסות ריבונית של אמנים, אמנים נדחקו לשוליים גם אמני על כאלו שנחשבים לנותני הטון וקובעי הטעם הם לא יותר מבובות שמופעלות ע"י מנגנון שבסיסו צרכני ונובע מהיכולת לקבל מחירים טובים עבור התוצרת .

הכשלון המודרני הוא כשלון של התרבות המערבית לרשום פרקים נטולי ריר קאפטליסטי , נטולי תלות באנשים חמדניים , מבחינה מוסרית לאמנות אין יותר ערך חברתי, היא לא יותר מהפגנת יכולת בידורית או אילוסטרטיבית, כזו שיכולה להחניף לטעם וולגרי של הקהל שמחפש אמנים בעלי טעם בורגני , או להיתלות בסלונים של בעלי ההון .