הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בזמן האחרון בשעות הלילה כשאני גומר לעבוד ויוצא החוצה אני נתקל בעדת כלבים , הם כבר התנפלו לעברי לפני שהצלחתי להכנס לאוטו, ברגע האחרון , נובחים חושפים שיניים, אבל הם שייכים למגרש, המגרש הוא של העולם התחתון , איתם לא מתעסקים, לילה אחד תפסתי עצבים, העבריינים מהמגרש שמו את הציוד הכבד בחוץ ועמדו שם כאילו הם האיזור שייך להם, הפתיל הקצר שלי נפל ואני פתחתי את הפה על הבוס שלהם , הוא הסתכל עלי, שומע אותי נוהם לעברו, ואז אמר 'רק אתה חסר לי' .

אחר כך לא הבנתי מאיפה היה לי אומץ, המשטרה הודיעה לנו שהם שמים מארב לחברה האלה על הגג , באמת זה היה עניין של שושו , אבל לא ראיתי שוטרים אולי נביחות הכלבים הבריחו את השוטרים, אולי זו הסיבה , המגרש מנוהל ע"י ערבים חלקם דתיים , מוסלמים עם זקן כזה , הם די נחמדים השומר בלילה לפעמים מחליף איתי כמה משפטים, לילה טוב וכאלה, מהם אני לא מפחד כמו שאני חושש ממנהלת הבנק , או מראש הממשלה, או בכלל מאחי .

אני יודע שלי אין תוחלת אם אתפרק, כי אין לאנשים כמוני שום בטחון שמחר יהיה להם משענת, וזה מצד אחד טורדני ומחריד ומצד שני זו האמת.

אין לי עניין להשתפך ולכתוב על מה מדובר בפרטי הפרטים, אבל הגעתי למסקנה שהמדינה הזו פושעת נגד אזרחיה, ואלו הנאמנים לה , אני יודע שזה ככה , ההרגשה של להיות בקטע המוחלש של החברה אינה חדשה לי, אני לא זוכר מתי הייתי מיינסטרים ממש, אולי השלתי את עצמי בעבר שאני בסדר כזה ודומה לכולם, אני לא.

איני יודע מה הערך של האמת העירומה, אולי היא סתם מציקה, אבל אני יודע באמת כל מה שצריך יודע במהות הכי מזוקקת כמה שהחברה בישראל על סף התמוטטות, אני יודע מאיפה באתי , מאיזו משפחה ואיזו סביבה נורמטיבית, יש לי בעיה לתקשר עם כאלה שלא נמצאים איתי במקום הזה, למזלי אני מכיר כמה שמבינים, אפילו הקרובים מאד חוששים מהמצב, לא מתקרבים, לא יודעים איך להתמודד ,  לרוב זה מביך אני לאחרונה מבין דברים שלא אומרים, בפירוש.

אבל הבעיה עם ההבנות הללו שאין בהם שום מוצקות , כי לעיתים אני יכול לעשות עוול, ולא לתת אמון באנשים מסויימים שראויים לאמון.

החלק הפחות מיגע הוא שאין לי מה להפסיד.