הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הפעם הראשונה בה חוותי הבנה או תובנה של מחלה היתה לא פיזית אלא רוחנית, בקריאה של  הספר הר הקסמים  לתומאס מאן, המחלה מתפתחת, המחלה היא מסע.

בפעם השניה בזמן קרוב מאד לקריאה הראשונה שלי של תומאס מאן אושפזתי לניתוח ברגל אחרי שבמשחק כדורגל במקום לבעוט בכדור בעטתי בקיר, כתוצאה מכך הרגל המסכנה שלי סבלה ואז אושפזתי בבית חולים שלאחרונה התפרסם בתקשורת כמקום בו בוצעו חטיפות ילדים, למזלי הייתי נער אולי לא הבנתי אז את המזל שנפל בחלקי.

בבית חולים הזה היתה לי חויה עם אחות ועם רופא, האחות אחרי הניתוח "עזרה" לי להשתין ועד היום אני מוקיר לה טובה, והרופא איים שיזרוק אותי מהחלון כי אני חוליגן, וזאת בגלל שסרבתי לחרבן במיטה, ובלילה אחי הגיע לבית חולים, נשא אותי על כפיים הניח אותי על עגלה ויחד יצאנו למסע לשירותי אדם, כך עשיתי את צרכי באופן תרבותי ומכובד, אלא שבדרך חזרה למיטה נתפסנו על חם ע"י האחות האיומה (לא זו שעזרה לי) והיא כבר דאגה לספר לרופא ההונגרי (שום הנחה לא היתה לי אימי דוברת ההונגרית בין יתר השפות שדברה כמו גרמנית וצ'כית לא ספקה לי אליבי) הרופא פגש אותי למחרת וכך אמר לי (הייתי נער חביב בן כ14 ) – "אם עוד פעם תעשה כך אני בעצמי אזרוק אותך מהחלון" .

כמובן שזה מאד השפיע עלי , ועד לשחרורי מבית החולים חוץ מהשתנה לא עשיתי את צרכי, ככה זה במשך כחודש בו שכבתי בבית חולים השפעתו הניכרת של הרופא שאגב שנים רבות לאחר המקרה בהיותי איש בגיר פגשתי בו, וספרתי לו על האיום שיזרוק אותי מהחלון , הוא חייך אלי, והפעם יכולתי להבין את חוש ההומור ההונגרי הקצת וולגרי שלו, ואמר לי "תגיד אתה זוכר עוד טרגדיות מהסוג הזה?"

היתה לרופא הזה פיאה נוכרית , הוא נראה איום ונורא- משהו כמו שבח וייס, איש כזה שיכול היה להיות דמות מספר של דיקנס, אבל הפחד הזה שהוא נטע בתוכי לא יעלם מהר,  המחלה מאז היא אצלי סוג של מסע ביעותים, לפעמים חולמני, כמו בהר הקסמים מחלה מינורית שהופכת לסיפור עיקרי מתפתחת באיטיות, אמנם לא תמיד קצב החולי שלי היה תואם אבל ההרגשה שמחלה היא דבר שמתפתח, שיש איזשהי עלילה בתוך הזמן הזה המוקדש לריפוי ואחלמה, אתמול חליתי אבל ליום אחד בלבד, הרגשתי חולשה, כזו ורצון עז להכנס למיטה .

הצורך באימא במיוחד אצל גברים הגיע לדעתי מהזמן של המחלה, מהרגעים שבהם מתמכרים לחוסר אונים, הגבר שהוא יצור מאד שביר ופגיע, מגיע לשיאי שבירות נרפים ברגעים האלה של המחלה הבלתי מורגשת.